חוויה ושמה קבלה – הרצאה בנתניה, 30.10.12

חוויה ושמה קבלה – חוקי הטבע מתגלים בעולם

הטבע כשופט

1. "והפלא שבדבר, אשר הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו.
הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו".

בעל הסולם, מאמר "השלום"

מערכת הטבע

2. "מובן לנו, מכל מערכות הטבע המוצגים לעינינו, אשר כל בריה קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול איטי והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פרי נאה ומתוקה לחיך.
וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעיניים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה. אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפרי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה".

בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

התפתחות האנושות

3. "ההנהגות המקולקלות, המצויות במצבי האנושות, הן עצמן גורמות ובוראות את המצבים הטובים. וכל מצב טוב אינו אלא פרי עמלו של המצב הרע שקדם לו. אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב המקרב את האנושות למטרה נקרא טוב, והמרחיקם מן המטרה נקרא רע".

בעל הסולם, מאמר "השלום"

מטרת הבריאה להנות לנבראיו

4. "אם הכוונה של בריאת העולמות, היא בשביל להנות לנבראיו, א"כ, מה היה לו ית' לברוא את העוה"ז הגשמי, העכור והמלא ייסורים? ובלי זה, ודאי שהיה יכול להנות לנשמות כמה שרוצה, כביכול, ולמה הביא את הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזה? ותירצו על זה, שבכל מתנת חינם, נמצא פגם של בושת פנים, וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה, ברא את העוה"ז, שישנה כאן מציאות של עבודה, ונמצאו נהנים לעתיד מיגיע כפיהם, כי נוטלים שכרם מִשָלֵם, חלף יגיעם, וניצולים על ידם מפגם של בושה על כן".

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אות ו'

שורש וענף

5. "כל הריבויים שבדומם, צומח, חי ומדבר שבעולם הזה, יש לו שכנגדו של כל פרט ופרט בעולם העליון ממנו, בלי שום הפרש כלל וכלל בצורתם, רק בחומר שלהם בלבד. כי החיה או האבן שבעולם הזה הוא חומר גשמי, והחיה והאבן הנמצאים כנגדם בעולם העליון, הוא חומר רוחני, שאינו תופס לא מקום ולא זמן, אמנם האיכות שבהם הוא ממש אחד.
וזהו ודאי שצריכים להוסיף כאן, עניין יחס החומר על הצורה, שזה מותנה גם באיכות הצורה כמובן. ועל דרך זה, מרביתם של הדצח"ם שבעולם העליון, תמצאם כמותם ודוגמתם ממש בעולם שבעלי העליון וכו', עד עולם הראשון ששם כבר נמצאים כל הפרטים, בגמר מלאכתם, בסוד הכתוב, וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד".

בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"

6. "וזהו כונת חז"ל, במה שאמרו, אין לך כל עשב מלמטה, שאין לה מזל ושוטר מלמעלה, שמכה אותה, ואומר לה: "גדל" כלומר, שהשורש, הנקרא "מזל", מכריח אותה, להיגדל ולקבל את כל תכונתו, מבחינת כמותו ואיכותו, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו. וזהו החוק של שורש וענף, הנוהג בכל הפרטים שבהמציאות, ושל מקרי המציאות, בכל עולם ועולם, ביחס העולם העליון ממנו".

בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה"

אחריות עם ישראל

7. "האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו, מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדבקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש ונהרו אליו כל הגויים".

בעל הסולם, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

8. "ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל. דהיינו, כמ"ש בתיקונים, שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו.
ואחר שבעוונותינו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים, הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאיתנו, שרידי הפליטה, יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה".

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א