מגלה בתוכי את מרקם הבריאה

בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", סעיף ל"ח:
"כי יש ג' בחינות אדם בספירות, דהיינו:
א. אדם דבריאה,
ב. אדם דיצירה,
ג. אדם דעשיה."

קיימת "חתיכה" שנקראת "רצון לקבל". ו"החתיכה" הזאת מקבלת איזו צורה, שדומה במשהו לבורא. ומכאן המונח "אדם", כלומר דומה לבורא.

בכללות, מדובר דווקא על זה, על הצורות והמידות של ההידמות לבורא. בכל דרגה ה"פרצוף" נקרא "אדם". למעשה, אפילו הטבע הדומם, הצומח והחי מהווה בפני עצמו צורות של אדם. אין במציאות משהו, שלא יהיה שייך למדרגה הזאת חוץ מחומר היולי. שלושת הבחינות הראשונות, זה מהות ההתקדמות לדרגת האדם. בסופו של דבר, הם בונים את צורת האדם. החומר של היקום, כל הצמחים, כל החי, הם כולם נועדו לבנות פירמידה, שבפסגתה מתוכם ייווצר האדם. לכן הם כלולים בתוכו, הם עולים ויורדים יחד עם האדם.

בתפיסת המציאות הנכונה מתברר, שכל חומר הבריאה כלול באדם. אין שום דבר מחוצה לי ואפילו האובייקטים הקוסמיים מהווים צורות של הרצון לקבל שלי.

מכאן אפשר להבין, שהרצון שלנו הוא אין סופי. מיליארדי כוכבים, ערפילים וגלקסיות ענקיות, כל זה נמצא בי, בתוך התפיסה שלי. במידת גדילתו, הרצון לקבל מגלה במעמקיו חלקיקים אלמנטריים וגלקסיות שלמות. אין חדש תחת השמש, הכול כבר נברא, אבל על פני "האדמה", כלומר בתוך הרצון, אני מגלה כל פעם פריטים חדשים של התמונה הענקית הזאת…

מתוך שיעור על המאמר "מבוא לספר הזוהר", 02.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
גדלים על התוספות של הבורא
הכול בא מהעפר, אבל תלוי באדם
האדם בורא את ההתפתחות של עצמו