קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע הבורא דורש מאיתנו לשמור על חוקים שאנחנו בכלל לא מכירים?
תשובתי: היום אנחנו נמצאים בדרגות הטבע "דומם" (ד), "צומח" (צ) ו"חי" (ח). כאן אנחנו יכולים להתקיים, כאן יש לנו מדע ואמצעים רבים אחרים.
אבל מדובר על חוקים בדרגת ה"מדבר" ששייכים לטבע הרוחני. אנחנו לא מכירים אותו, אנחנו לא מסוגלים לעשות איתו שום דבר. אבל אנחנו בכל זאת חייבים לעלות אליו, לכן אנחנו עוברים ייסורים שדוחפים אותנו קדימה. לכן, הייסורים הם מהדרגה הגבוהה יותר שהיום מתחילה להתגלות בנו, רק בצורה שלילית.
בדרגת ה"חי" היה לך כל טוב עם הרגשה חיובית (+!). הכול היה נהדר. אבל פתאום התחיל להתגלות ההיפך, מינוס גדול, ייסורים. מה לעשות? אדם לא יודע.
בעל הסולם מסביר, וגם ידוע לנו מההיסטוריה, שבכל מצב מתגלים ייסורים כדי שהמצב ייראה לך בלתי נסבל, וכדי שתעלה למדרגה הבאה. כך אנחנו מתקדמים.
לכן, גם היום הייסורים נועדו כדי לדחוף אותנו למצב הבא. אתה רוצה לחכות? אז הם יהיו הרבה יותר גדולים. הרי מדובר כאן על פער איכותי ולא כמותי. לפני כן, כשהיה מחסור במזון אנחנו יכולנו להמציא מכונה חקלאית כלשהי, ובגלל שלא היה לי מספיק אמצעים לבנות טחנת קמח, הייתי אוסף כסף מאנשים או מלווה מהבנק, משקיע את חלקי בפיתוח המערכת הכלכלית. אבל היום אנחנו לא יודעים מה לעשות, אתה צודק בכך.
אבל אין כאן אפשרויות, חוקי הטבע לא יתגלו במדרגה הנוכחית. הדרך היחידה היא להגיע לאיזון עם הטבע. במילים אחרות, עלינו להיות אינטגרלים, "עגולים". אנחנו צריכים איחוד, שוויון בין כולם – כל מה ששייך לאינטגרליות. ובנוסף לכך אנחנו צריכים שוויון, איזון עם הטבע.
אחרת אנחנו נרצה שכל אחד יהיה מיליארדר. אבל לא מספיק סתם להשוות בין האנשים, צריכים גם לגלות בינינו שוויון כזה ברמה הגשמית של צריכה הכרחית, כדי שכולם ביחד יתאחדו בצורה שווה כדי להגיע להשפעה הדדית אחידה. כך אנחנו נגלה את הכוח היסודי שבטבע שממנו נובעים כל יתר הכוחות, כל יתר החוקים.
אבל, אם אנחנו לא נעשה זאת, הייסורים יתגברו עד לחיצוניות זוועתית. על כך מסופר בנביאים, זהו חוק. הטבע יעשה הכול כדי לחייב אותנו להגיע למטרה הנקובה מראש.
שאלה: כלומר, על פי דוגמת ההוריקן שבאמריקה, האם עלינו להבין שהבעיה דווקא בנו, באותם אלה שמבינים את כל זה?
תשובתי: אנחנו אשמים בכך שאנחנו לא מפיצים לאנשים את המסר הזה, בכך שהם עדיין לא מגיעים להבנה ולא משתנים. האשמה בנו.
נכון שאנחנו "משתפרים" ומתקרבים לזה, שבזכות זה עדיין מאפשרים לנו ללמוד ולהתכונן. בינתיים אנחנו מתקדמים ואפילו מצמצמים מעט את הפער. אבל אם אנחנו נתחיל לפגר, נרגיש מכות איומות.
ברור שהמפתח בידינו, ולכן אנחנו פגיעים ביותר לצרות ולבעיות. כל הבעיות בעולם הן באשמתנו. עלינו להבין שזהו סימן בשבילנו. אחרת, אם לא נעצור את המגמה השלילית בעולם, הצרות יגיעו לכאן.
האמצעי היחיד זה החיבור בינינו. ההפצה החיצונית היא משנית, העיקר זה העבודה בינינו. אם היינו שקועים לגמרי בחיבור עם הכוונה הנכונה, והיינו מקדישים את כל הפעולות להפצת החומר בעולם, זה היה היישום האידיאלי, הטוב ביותר. הכוונות פנימה והפעולות החוצה. עלינו להשתוקק לזה בדרך. אחרת יהיה לנו רע.
מתוך שיעור על פי המאמר "מתן תורה", 31.10.2012
ידיעות קודמות בנושא:
רחמים של בית דין קשוח
בין שמיים וארץ
השוויון קשה מנשוא
