על ידי המקל או בכל זאת מרצון?

כתוב, שהבורא ברא את היצר הרע, אבל למעשה העניין הוא, שאני בעצמי צריך לגלות את היצר שלי, את הרצון ההתחלתי שלי, כרע, כהפוך לבורא.

זה לא כל כך פשוט. אפילו שהבורא נותן ואני מקבל, אז מה רע בזה? העניין הוא לא ברצון, הוא נשאר אותו הדבר, לא טוב ולא רע. אני בעצמי קובע את הרע, בעצמי משיג אותו.

אדם מגיע למתן תורה כאשר הוא זקוק לתיקון, כאשר מגלה בתוך הרצון שלו כוונה רעה, למען עצמו ונגד "הזולת", כלומר נגד אנשים אחרים ונגד הבורא. ולזה הוא קורא רע. כאן דרושה הכנה רצינית כדי להרגיש כזאת בושה, שאז אתה אומר טוב לי מותי מחיי.

אנחנו מתארים לעצמנו את מתן תורה כהכרחיות, ככפייה, כאשר כופים עלינו הר כגיגית, הר של שנאה שלא משאיר שום ברירה. אבל מצד האדם דרוש איזה צורך, כי הרי אין כפייה ברוחניות. אז איך אפשר לפתור את הקושיה הזאת? מצד אחד, הבורא "לוחץ אותי אל הקיר", ומצד שני, אני חייב שיהיה לי חיסרון עצמי.

למעשה, התכתיב של הבורא זה רק תנאי, שאם אני עומד בו אז אני אקבל את התורה, כלומר את שיטת התיקון. אבל אני בעצמי חייב לייצב לעצמי את התנאי הזה ולהסכים איתו: "אם אני לא אקבל אותו, אז טוב לי מותי מחיי". הכנה כזאת נדרשת מצד האדם…

מתוך שיעור על המאמר "מתן תורה", 28.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
השנאה היא ההכנה לקבלת התורה
תכיר את הגבול שלך
הכנה לקבלת התורה – אור התיקון