הפאזל המסתורי של הבורא

אנחנו צריכים להתחבר בכל הרצונות שלנו להשגת המטרה, לחיבור בינינו, שאין לנו עליו שום מושג. זה איזה פאזל שהבורא מרכיב עבורנו, ואנחנו צריכים להשתדל להרכיב אותו.

אנחנו משתדלים להתקרב כמה שיותר זה לזה, אבל הקשר בינינו על מנת שנבוא במגע, אפשרי רק בתנאי שהבורא יעשה את זה. אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לגעת זה בזה, וכל שכן, להתחבר. הבורא צריך להיות תכונת ההשפעה שבינינו שתקשור אותנו.

כי ככל שאנחנו מתקרבים יותר זה לזה, כך נוצרת דחייה יותר גדולה בינינו, כמו בין שני הקטבים החיוביים או השליליים של המגנט, ככל שאתה מנסה בצורה מכאנית לקרבם זה לזה, כך הם יותר ויותר נדחים זה מזה על ידי השדה המגנטי.

אז מה לעשות? – הבורא חייב להיות כאן כדבק. כלומר, כוח ההשפעה חייב להיות גדול יותר מכוח הקבלה ואז הם יידבקו ביניהם, ובכזאת צורה שלא ינטרלו את כוח הדחייה, אלא יתחילו להשתמש בו. אין לכך דוגמאות בעולם שלנו. ואילו ברוחניות כוח הדחייה הופך להיות לכוח המשיכה.

אנחנו לא מבינים איך דבר כזה יכול להיות. כוח הדחייה נשאר אצלך, האגו עם הרצון שלו נשאר, אבל הוא עובד בצורה הפוכה. בעולם שלנו אין משהו דומה לזה ולכן לא מובן לנו איך כוח הדחייה יכול לעבוד בתור כוח המשיכה. לשם כך דרושה תכונה מיוחדת, שנקראת "המאור המחזיר למוטב", שפתאום נותנת לכוח הדחייה את היכולת להוסיף את עצמו לכוח המשיכה והחיבור, ובזה לא מבטל את עצמו, לא הופך להיות כוח הפוך, אלא נשאר כמו שהוא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כשהקיר בינינו נופל
אש קטנה או פיצוץ אטומי?
דבק מהמאור המחזיר למוטב