גלגל הצלה לטובעים בים של האגואיזם

כנס רומא. סעודה מס' 5.

שאלה: בזמן האחרון אני איבדתי כל עניין ורצון לרוחניות. התרחקתי מהקבוצה, אבל הקבוצה לא שכחה אותי והמשיכה לדאוג לי באותה האהבה הקבועה. לכן, למרות הכול, החלטתי להגיע לכנס ברומא, על ידי זה שהשקעתי מאמצים רבים מאוד. ועכשיו כאן, אני מרגיש בושה כלפי החברים שלי, ששוב לקחו אותי על הידיים שלהם, וביומיים האלה אני בכוחות מחודשים טעמתי מחדש את אהבת החברים. אבל מה עליי לעשות כדי שלאחר הכנס, ההתרחקות, שממנה אני פוחד נורא, לא תתרחש שוב?

תשובתי: אני מצטער על כל מה שחווית. אבל אין דרך אחרת, אלא רק להכיר בעובדה, שהכול מגיע ממקור אחד, וצריך להודות על הרע כמו על הטוב. אני אסיר תודה לחברים שלך, שהשתדלו כל כך, שהצליחו להחזיר אותך חזרה. אני מקווה, שמהיום והלאה, כולכם תראו רק טוב וחסד, אהבה וחום, שמחכים לכם קדימה.

אבל בכל זאת, מה שלא יקרה, צריך להחזיק בכל הכוח בקבוצה, כי זהו הרי גלגל ההצלה שזורקים מלמעלה למי שטובע בים. אין לנו יותר במה להיאחז.

ותאמין לי, שאתם עוד תראו איך כל המדינה תיאחז בקבוצה שלכם כמו בגלגל ההצלה. לכן תתחזקו, תעזרו זה לזה ותמשיכו. אני מאחל לכם הצלחה!

מתוך סעודה מס' 5 בכנס ברומא, 30.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
איך לעבוד בניתוק מהתוצאה
קבוצה, זה מגע פנימי בין הנשמות
לא תאמין מה זאת הקבוצה הזאת