למצוא כוח שמעורר אהבה

שאלה: בחברה האינטגרלית קיימת, באופן יחסי, איזו מטרה "מופשטת", שהיא מאוד יפה, אידיאלית, מוצאת חן מאוד בעיני כולם. האם אנחנו לא נדרוך על אותן המגרפות, שעליהן דרכו פעם האוטופיסטים?

תשובתי: במה מסתכמת הבעיה? – רק בשינוי טבע האדם.

אם זה אפשרי, אז החברה האינטגרלית תהפוך מאוטופיה למציאות. אם זה בלתי אפשרי, אז האוטופיה תישאר, ועדיף לא להתקרב לחברה כזאת.

תחילה צריך לברר, האם יש לנו אפשרות לעורר על עצמנו איזה כוח, איזו תכונה, ליצור איזה שהם תנאים כדי שהטבע של כל אדם ישתנה מאגואיסטי לאלטרואיסטי. זה יכול להתממש בדרך של שינוי עקבי, הדרגתי, של קבוצות אנשים קטנות, ואחר כך קבוצות יותר ויותר גדולות, אבל בעיקרון, התהליך הזה צריך להקיף את כל האנושות.

האם אדם, שנברא כאגואיסט גמור ושחושב רק על עצמו ולא על שום דבר אחר (כך אנחנו מתוכנתים), יכול לשנות את התוכנה שלו? ועוד לשנות אותה כך, שהאובייקט לקבלת התענוג לא יהיה אני עצמי בזכות כל מה שסובב אותי, אלא להיפך, מצבם הטוב של כל הסובבים בזכותי, שבזה אני אקבל תענוג.

התענוג נשאר. הוא חייב להיות, מפני שזה הטבע שלנו, משתנה רק האופי של המילוי. על חשבון מה? לדוגמה, אימא מתמלאת בזכות זה שנותנת הכול לילד שלה, וזוהי אהבה טבעית. האם אנחנו יכולים להשיג כזה מצב, כאשר תהיה בנו אהבה טבעית כלפי בני אדם לגמרי זרים, מנוגדים, רחוקים, כאשר אני ארגיש, שהם מהווים חלק בלתי נפרד ממני, בדיוק כמו הילד עבור אימו? האם אנחנו נמצא כוח כזה?

אם אנחנו נמצא אותו, אז אנחנו יכולים לערוך כזה ניסוי ולראות שזה כך.

מתוך שיחה עם ולדימיר קרסנוב על עולם אינטגרלי ונוסחה לחברה אינטגרלית, 01.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הכישלון של החברות האוטופיות
אל תטביע אחרים היום, כדי שמחר לא יטביעו אותך
קרל מרקס וחכמת הקבלה