קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: הייתה כזאת תקופה מיתולוגית, כאשר קהילות של בני אדם היו מאורגנות קרוב לטבע, כלומר התחלקו לקהילות נשים וקהילות גברים והתקיימו בצורה הרמונית מאוד. בספרות מתואר, שבחברה הנשית היו הרבה בדיחות, שמחה, כאשר הנשים התאספו וצחקו על כל מיני דברים שקשורים לגברים. האם אפשר להשתמש בזה בחינוך האינטגרלי?
תשובתי: אפשר להשתמש לגמרי בהכול, בכל מה שרוצים. אנחנו לא צריכים בשום פנים ואופן לדכא שום תנועות. אנחנו צריכים לעסוק רק בזה, שמעלים את החיבור שלנו, את הדימוי של העליון שלנו לתנועה המשותפת הכללית, לרגש המשותף, לתכונת ההשפעה המשותפת הכללית, לאהבה. וכל השאר ימוין מעצמו, כל מה שלא נחוץ ייסוֹג לאחור, ומה שנחוץ יוּגבר ויתעלה.
לכן, אין כל צורך לשים לב לשום דבר, חוץ מאשר לעלייה הרוחנית שלנו, כאשר הרוח המשותפת שלנו, החיבור, כל הזמן נמצאים במרכז תשומת הלב שלנו.
מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 04.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לחזק את העוגן של היחסים הרוחניים
גדלות הרצונות הרוחניים
חום וקשר ללא תחליף
