קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לאחר שהאדם מקבל התעוררות לרוחניות, כל המשך העלייה שלו תלוי בחיסרון. לא דורשים ממנו יותר שום דבר, חוץ מחיסרון שנקרא תפילה, מ"ן.
הדבר הזה אפשרי רק בתנאי שהאדם מודה על כך שקיבל כזאת השתוקקות, ואז הוא מפתח בעצמו את חשיבות המטרה, החשיבות של המדרגה הבאה. ובנוסף, אם מעל לכל זה הוא מפתח בתוכו עוד חיסרון אחד נוסף, לבצע את העלייה הזאת לא למען עצמו, אלא כדי לעשות נחת רוח לבורא. כמו באותה הדוגמה המפורסמת, כדי לשמח את בעל הבית.
כך הוא מכין את עצמו לקבלת העזרה מלמעלה שתעשה את החיסרון שלנו לנכון. ואפילו אם הוא אינו מבין עד כמה, בעצם, החשבון שלנו הוא אגואיסטי, זה לא חשוב, לעת עתה גם זה מספיק. ואחר כך הוא יראה שהחשבון שלו הוא לא נקי. ולכן זה נקרא זמן ההכנה, "לא לשמה".
זהו חשבון אגואיסטי טבעי ואי אפשר לדלג מיד בבת אחת על האגו שלנו. הוא נפתח לנו לאט לאט באותה המידה שאנחנו מסוגלים לעשות מאמץ ולעבוד נגדו – נגד הדברים שנעימים לנו, נגד ההרגלים, ואנחנו מוכנים לדרוך על הגאווה שלנו כדי להתחבר עם האחרים.
כל זה לא פשוט, אבל אם האדם כל פעם שם לב לזה, אז הוא מתקדם. הבעיה שלנו, שכל אחד מנסה לברוח ולהסתתר בפינה שלו, להסתתר מאחורי הלימוד, מאחורי הרצון לדעת את מה שכתוב, שזה בכלל לא שייך להתקדמות הרוחנית והתיקון הפנימי. האדם ממלא את השכל שלו בידע יבש ועוזב את העבודה שבלב.
עבודת הלב, זו העבודה שנעשית נגד הלב, כדי להפוך את "לב האבן" ל"לב בשר". אבל אנחנו שוכחים איפה צריך לתת את עיקר היגיעה שלנו. כל אחד מוצא לעצמו איזה מקום נוח וחושב שהוא כאילו נמצא בדרך. וכך הוא יורד אפילו מ"לא לשמה". כי "לא לשמה" נקרא, שאף על פי שאני עדיין נמצא באגו, בכל זאת אני עושה מאמץ כלשהו כדי להתעלות מעליו.
היכן העבודה היום יומית שלי שמכוונת לחיבור עם האחרים, לוויתור, בלדרוך על עצמי, לבטל את ה"אני" שלי, לקבל חשיבות של דעת הקבוצה, להפוך להיות כעבד כלפי המשימה? האם אני מסוגל לבדוק את עצמי שאני נמצא דווקא במצב כזה? זה נקרא "לא לשמה".
כל עבודת משה במצרים, זו דוגמה של עבודה ב"לא לשמה". הוא רוצה לצאת מהעבדות, אך הוא מפחד, מפני שהוא מבין שהוא נמצא תחת שליטת פרעה, האגו שלו, ואינו יודע כיצד לדבר איתו. עד שהמצב מגיע לכך, שהבורא בעצמו לוקח אותו ומביאו לפרעה, ועוזר לו בהכול.
הבורא בעצמו נלחם בפרעה. הוא קורא: "בוא אל פרעה!", אבל האדם בינתיים מפחד. הוא יודע, עד כמה האגו שולט עליו לחלוטין, ועד כמה הוא חלש מולו. הוא כל הזמן מתלבט, כביכול כן מוכן, ולא מוכן. לפחות אם הוא היה מבקש מהבורא שילך לפניו, כדי להסתתר מאחוריו וכך לעמוד מול פרעה, אבל הוא בכלל לא רוצה ללכת, אין לו אומץ לפנות לא רק לאגו, אלא גם לתכונות שלו עצמו, שנקראות "עם ישראל".
אבל בזה שהוא נמצא במערכת שמחברת אותו, את פרעה, את הבורא, את העם, הוא חייב לברר את כל הקשרים האלה. ולא להסתתר מאחורי לימוד התיאוריה או איזו עבודה, שמהווה רק אמצעי. חשוב מאוד לברר מה זה אומר "לא לשמה".
כאשר האדם נכנס ל"לשמה", אז הדברים נעשים ברורים, החלטיים יותר. אי אפשר לומר שזה נעשה קל יותר, אבל אין חכם כבעל ניסיון. מה שאם כן, בינתיים, בזמן ההכנה, האדם בורח לאיזו פינה ומוכן לשבת שם עד סוף חייו. וזו בעיה גדולה אם הקבוצה לא מעוררת אותו ולא מכוונת אותו. הוא כבר צריך להרגיש את עצמו נמוך מהם, כדי לשמוע על מה שהם מדברים.
הרגשת חוסר האונים מצד אחד וההכרחיות להתקדמות מצד שני, מצב כזה נקרא "ימים נוראים". האדם נמצא בחרדה, מזה שאין לו חרדה מכך שהוא לא יוכל לממש את רצונו של הבורא, שלא יוכל לתת מקום לגילוי שלו לכל הנבראים, שלא יוכל להקריב את עצמו למען ההתקרבות של הבורא לנבראים.
כל זה מעורר אצלו פחד. הוא מאוד רוצה להתחיל לממש בפועל את השלב הזה, שיקרא בשבילו תחילת השנה החדשה.
מתוך ההכנה לשיעור, 14.09.2012
ידיעות קודמות בנושא:
0% לעצמי
הימים הנוראים
בברכת חג של התחלת שנה חדשה!
