הקריטריון של המצב הנוח

שאלה: מה אנחנו צריכים להכניס לתוך הדיון בקבוצה כדי להופכו ליותר אינטגרלי?

תשובתי: כל הזמן לברר את הקריטריון (אמת המידה) במה הוא יתגלה בצורה המקסימלית? איפה אני ארגיש יותר איחוד, אינטגרליות, רוגע, משיכה, האם ליד השולחן בחצר, או בחדר אוכל, או אצלי בבית?

חוץ מזה, צריך בכל זאת לקחת בחשבון את התחושות האישיות של האדם, את התכונות האישיות שלו: למישהו נעים לשבת מתחת לעץ הדולב בחצר, למישהו אחר בתוך הבית, ויכול להיות שמישהו נמצא בכזה מצב, שהוא צריך לשהות קצת לבד בבית. אנחנו לא צריכים להנהיג "קומוניזם צבאי", אלא צריכים לתת לכל אחד להתפתח בחופשיות, בקלות, בנעימות.

העיקר, שהאדם יתחיל בהדרגה להבין שאנחנו הולכים אחרי הטבע, ולכן אין לנו מנוס מזה. הוא ברא אותנו, ואם אנחנו הולכים אחריו לאינטגרליות גדולה יותר, אז למעשה אנחנו הולכים למצב הנוח ביותר. אנחנו פשוט צריכים להבין ולהרגיש אותו. לכל אחד קצב אישי משלו, נטיות משלו, כל בני האדם הם שונים. אבל בעיקרון, כל אחד צריך להתקדם לזה, מפני שאחרת יהיה רע גם לו וגם לאחרים.

לכן אנחנו צריכים לעודד זה את זה, לעזור, אבל בעדינות. אם האדם מבין שכך החברה מתייחסת אליו, אז הוא עוזר ומוכן להשתתף בתהליך האינטגרלי. הוא רואה את הצורך מצד הטבע, רואה את היחס הטוב מצד הסובבים, ועוזר לעצמו להתגבר, להתעלות מעל לאגו שלו ליתר אינטגרליות.

מתוך תוכנית מס' 19 על החינוך האינטגרלי, 01.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כמו בחצר באודסה
העלאת הרגישות האינטגרלית
חיפוש יצירתי של מכנה משותף