צריך חומר דלק לספינה שלנו

שאלה: מה לעשות אם לא מופיע בי הרצון לבקש על חיבור עם החברים, אלא אפילו להיפך?

תשובתי: זה סימן שאתה לא הכנת את עצמך. קודם כל צריך להוריד את הגאווה, להכניע את עצמך כלפי הסביבה ולהתחיל להרגיש שהחברים הם אנשים גדולים שהולכים קדימה. ואילו אתה נשארת איפה שהוא הרחק מאחור לבדך, כמו תינוק שישן, ששכחו אותו בעגלה.

כולם כבר הלכו רחוק, ואתה לפי הגאווה שלך חושב, שאתה כזה מיוחד ולכן פרצת קדימה לבד. אבל לא, זה הם אלה שהלכו קדימה ואילו אתה נשארת מאחור. קודם כל צריך להכיר בזה. הניתוק מהחיבור עם הסביבה, זו הסיבה הראשונה לכל הכישלונות.

כל הבעיה היא בזה, שאין לכם חיסרון, אין לחץ. זה מפני שאתם לא מבררים את מה שחשוב. צריך כל הזמן להשקיע בזה מאמצים. אם אני כל הזמן חושב על משהו, אז הוא הופך לדבר החשוב ביותר עבורי, ואני לא אשכח אותו בזמן הלימוד.

חוץ מזה, כל הקבוצה בכללות צריכה לעבוד כך, כדי לעורר בכל אחד ואחד את החשיבות של המטרה הרוחנית. וזה נקרא "ערבות הדדית", כאשר אנחנו נותנים השראה אחד לשני, שאין דבר יותר חשוב מהשפעה. אבל אם כולם נמצאים באיזו הרדמה כללית, אז אדם אחד לא יכול ללכת נגד הכוח של כל הקבוצה, וגם כן נרדם.

הבעיה היא, שאתם התרגלתם להתקדם בחומר דלק זר, במקום שכל אחד יעורר את האחרים ואחר כך יקבל מהם פי כמה יותר ממה שהשקיע בכולם. הקבוצה צריכה לעבוד כמו מגבר של התשוקה הפרטית, של כל רצון פרטי.

אבל אני רואה שכולם מחכים שאני אחייב את הספינה הזאת לנוע על ידי הצעקות והלחץ שלי. ובלי זה היא מתנדנדת על הגלים ומחכה שידחפו אותה קדימה. ברגע שאני מפסיק ללחוץ, אז מייד כולם מסתכלים עליי, למה אני עזבתי. אי אפשר להתקדם בצורה כזאת.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מדוע המטרה אינה מושכת?
ההצגה שלנו
הגאווה המצחיקה של הטיפש