לצלול עמוק לתוך עצמך

שאלה: כאשר בקבוצה של הלימוד האינטגרלי מתחיל דיון שמקיף את כל המשתתפים, אז הם כמו ילדים מתחילים להרים ידיים ורוצים להתבטא. יוצא, שישנם כאלה שמדברים חצי שעה מבלי שנותנים לאחרים להתבטא. איך אפשר להסדיר את התהליך הזה?

תשובתי: אני סבור, שמספיק שאדם יושב וחושב על הכול בתוך עצמו. לא חובה שכולם יתבטאו. אחרים מדברים, והוא בזמן הזה חווה, משווה את דעתו עם דעותיהם של האחרים, עד כמה הוא יכול להיות קרוב יותר לדעה שלהם, עד כמה הוא יכול להתכלל ופתאום ייתן איזו קפיצה להבנה יותר עמוקה.

בשביל מה צריך כל כך להשתוקק להתבטא, אם העבודה העיקרית ביותר נעשית בפנים, בתודעתו של האדם, בבירור איך להתעלות, להתכלל יותר.

כי הרי, זה לא חשוב על מה הם דנים. כל אחד מהם צריך להרגיש שבאותה המידה שבה אני יכול להיכנס פנימה, אני אתחיל יותר ויותר להרגיש את האינטגרליות של הטבע, את הזרימה היחידה שלו. האבולוציה הזאת שדרכה אנחנו עוברים, היא מעניינת אותי כחוקר. ובעצם כל אחד מהם הוא חוקר.

מתוך תוכנית מס' 21 של חינוך אינטגרלי, 02.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו כל כך קרובים, שאין צורך במילים…
התעלות מסתורית "מעל עצמנו"
קשר ברמה הרגשית