להשפעה אין הגבלה

בגוף הרוחני קיים רק אותו האור שמתפשט לתוכו מ"ראש הפרצוף". ב"ראש" נעשים כל החישובים, על מה שהנברא חייב לעשות ביחס לבורא. ואחר כך ב"גוף", למעשה, מתלבש כל מה שהיה מתוכנן ב"ראש".

ב"גוף" יש את כל מה שיש ב"ראש", אבל המימוש המעשי הזה ב"גוף" הוא הכרחי, כלומר לקבל על מנת להשפיע, עם הכוונה לעשות על ידי הפעולה הזאת של הקבלה נחת רוח לבורא.

וכאשר, בסופו של דבר, מתגלים כל החלקים של הפעולה הרוחנית: טנת"א שלמה, אז הנברא מגלה שהעבודה שלו הייתה חלקית ועל ידה הוא לא השיג את אותו היחס, שאיתו הבורא פונה אליו.

ולכן הנברא אינו יכול להישאר בפעולה הזאת ולהסתפק בה, כי ברוחניות אין יחס חלקי, הוא חייב להשיג שלמות. אם מול האדם ניצב גבול והוא מבין שאינו מסוגל ליותר, הוא נאלץ לעצור. אבל לעצור ולהרגיש אהבה חלקית, שאותה הוא יכול להחזיר לבעל הבית בהשוואה לטוב האין סופי של הבורא והנכונות להעניק לו את זה, זה מסמל עבורו, שכאילו לא עשה שום דבר.

אותם ה"פרצופים" שבהם הוא קיבל אור מבעל הבית, רק מאשרים עבורו את העובדה, שאם חסר לו עד לגמר התיקון אפילו גרם אחד, זה שווה ערך לכך שכאילו הוא לא עשה שום דבר. כי הוא הגביל את ההשפעה שלו, יש לה הגבלה! וזה הדבר העיקרי!

לא משנה שהוא עשה 99% מהעבודה. אבל הוא מוגבל, הוא שם הגבלה לאהבה שלו. ואילו הבורא מתייחס אליו באהבה אין סופית, וההבדל הזה הוא איכותי לפי המהות שלו. לכן, עד שאנחנו לא משיגים את גמר התיקון, אנחנו לא רוצים לעזוב אף אחת מהמדרגות שעברנו וחייבים כל הזמן לחפש מה עוד אפשר להוסיף.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 03.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
"אור חוזר" בעבודה
מדרגות הגילוי של מחשבת הבריאה
להתכוונן לתדר של ההשפעה