קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם החברים הופכים עבורך ליותר חשובים ממך עצמך, ואתה בראש ובראשונה דואג לכך שהם יגלו את הרוחניות, ולא אתה בעצמך, אז זה מראה על הגדלות שאותה אתה מקנה לבורא. כי בזה אתה רוצה לעשות לו נחת רוח.
בשבילו תענוג ונחת רוח, זה להתגלות. הוא יכול להתגלות רק ברצונות הדומים לו, כלומר ברצונות של השפעה, התואמים להשפעה שלו. ומי שמשפיע משיג דבקות עם הבורא, בהתאם לחוק השתוות הצורה.
אבל בך עצמך לא יכולים להיות כלים של השפעה. הם יכולים להיות רק אם אתה תיקח רצונות זרים, וככל שהם יותר זרים לך, כך טוב יותר. תלמידיו של רבי שמעון הרגישו שנאה זה כלפי זה, לפני שהתחילו ללמוד. תתאר לעצמך איזה רצונות ענקיים הם תיקנו, בכך שהעלו אותם בהשפעה לבורא, כדי שהוא יוכל לממש בהם את השפעתו.
וכך גם אתה, בכך שרוצה לבוא לאהבה לבורא, משתדל לאהוב את הזולת, את החברים. אתה מסכים לקחת את כל הרצונות שלהם ולהעלות אותם לתיקון לבורא. כלומר, אתה מוכן להיות משרת עבורם, מוליך בין הבורא לבינם. ולעצמך אתה רק משתמש ב"מסך" ולכן הופך עבורם כמו אימא "בינה" שאין לה כלום.
זה נקרא "ממלכת כוהנים", שאין להם נחלה משלהם. הבורא הוא כל נחלתם. ואתה רק מוליך דרכך את האור שלו עבור האחרים ועל ידי זה משיג עימו דבקות.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 27.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל הבורא, אחרי האור, עבור החבר
להפוך להיות בורא עבור האחרים
מה נותנת לנו אהבת הזולת?
