ממה מתחילה תפילה

כנס חרקוב. שיעור מס' 6.

יש תפילה ויש תחינה. תפילה, זה כאשר אדם פונה לבורא עם הכוונה שלו שכבר מוכנה. ותחינה, זה כאשר הוא קודם מבקש מהבורא לייצב לו את התפילה.

לפני כאלפיים וחמש מאות שנה, דוד המלך כתב בתהילים: "למען אחיי ורעיי". זה אומר: למען החברים שלי אני מבקש ממך ולמען כל הבריאה שלך (שנקראת "בית ה'", מפני שאחר כך הוא ממלא אותו). למען הבית שלך אני מבקש, שאתה תאסוף את כל זה ביחד, מפני שהבית שלך צריך להכיל את כל עמי העולם, כמו שנאמר: "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

אנחנו יחד חיפשנו באילו מילים לפנות לבורא. אולם, למעשה, את המילים האלה אנחנו צריכים לקבל מלמעלה. האור צריך ללמד אותנו את השפה שלו, מה שנקרא "שפת הקודש", שבנויה על תכונת ההשפעה והאהבה, בניגוד להרגשות העכשוויות שלנו והביטוי שלהן. לכן, למעשה, הפנייה שלנו מתחילה מהבקשה לתיקון, לשינוי הבקשה שלנו.

בתנועה שלנו לבורא חשוב מאוד להשתדל למצוא, להרגיש הדדיות. אין בורא ללא נברא ואין נברא ללא בורא. "בורא" זה מה שנוצר בתוכנו, זו תכונת ההשפעה שמתלבשת בנו. זהו שדה שמורגש על חומר מסוים. והחומר, זה אנחנו. לכן, רק על ידי זה שמכינים "מצע" נכון, מקום, אנחנו מתחילים לגלות, להרגיש את מה שאנחנו מכנים "בורא". מדובר רק על ההרגשה שלו בתוכנו. לכן "בורא" זה: "בוא" ו"ראה", כלומר, תבוא ותראה.

האדם צריך לפקח על ההשתוקקות שלו לבורא. אם היא נכונה, אז בה האדם מרגיש את ההשתוקקות של הבורא אליו. ההדדיות קיימת תמיד – אם הכוונה הזאת נכונה, אז האור מייד מתחיל להתגלות בה. לפעמים קורה להיפך, כאשר הבורא מתקן אותנו, בכך שמראה שאנחנו לא לגמרי במדויק משתוקקים אליו, שחייבים לעשות את זה מ"נקודה שבלב" יותר עמוקה. אבל אנחנו תמיד צריכים להשתוקק להרגיש הדדיות.

כל בקשה, כל פנייה נכונה, אם אנחנו רוצים שהיא תהיה בתכונת ההשפעה, חייבת בהכרח להתחיל מהודיה. אחרת זו סתם פנייה אגואיסטית. אפילו אם אנחנו חושבים לקבל ממנו תפילה, או שאפילו היינו רוצים לפנות אליו למען החברים שלנו, בכל מקרה, אם הפנייה הזאת היא נכונה, אז היא צריכה להתחיל מהודיה. רק אחר כך, בגובה של ההודיה הזאת אפשר לבקש, ואז הבקשה הזאת תהיה מכוונת קדימה להרחבת ההשפעה.

לעיתים קרובות שואלים אותי: "מה לעשות אם אני לא יכול למצוא בתוכי שום דבר שעליו אפשר להודות?". ככלל, כשאדם באמת רוצה לבקש, רע לו, קשה.

צריך להשוות את עצמך עם האחרים ולראות שאתם מיוחדים, שהבורא בחר בכם. אתם רואים מה מתרחש עם האנשים האחרים שלהם הוא לא נתן את ההרגשה הקטנה של עצמו, שנקראת "נקודה שבלב".

זו בסך הכול נקודה, מפני שבה אנחנו בינתיים לא מרגישים כלום, חוץ ממשהו ששייך לעליון. לכן היא מושכת אותנו לאן שהוא קדימה. אם היא תתרחב, אז תיווצר הרגשה, הכרה, גילוי. בינתיים זו רק נקודה, אך היא מובילה אותנו קדימה. ולאנשים שאין להם את זה, לצערי, הרבה יותר רע.

כלומר, כאן אפשרית ההודיה. לא אגואיסטית, על כך שהבורא עשה אותי מיוחד, אלא עבור זה שבזה הוא מטיל עליי לחשוב על האחרים. הוא בעצמו נמצא בתכונת ההשפעה שלו ואינו יכול להתקרב לנבראים, מפני שאז הם פשוט יהיו "כרוכים" אחריו, יינעלו על האור, על התענוג, ולא יוכלו לעבור לתכונת ההשפעה. לכן, דרך אנשים כמונו הוא נותן הזדמנות להתקרב לאחרים ובהדרגה להסביר להם מה זה מגע עם הכוח העליון.

אולם, בכל מקרה, מה שלא יהיה, קשה לנו מאוד ללכת קדימה, אף על פי שאנחנו יודעים שהכול בא ממנו והכול מתוקן על ידי הבורא, האור. רק שהפנייה שלנו אליו צריכה להיות מיוצבת מאיתנו, אבל גם היא מיוצבת תחת השפעת הבקשה שלנו אליו. זה נקרא "תפילה קודם תפילה": "תן לנו אפשרות לפנות בצורה נכונה. לבקש בצורה נכונה. תן לנו אפשרות לא לבקש על עצמנו, עד כמה שזה אפשרי, להרגיש את האחרים כדי לבקש בשמם".

מתוך שיעור מס' 6, כנס חרקוב, 18.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הכול מתחיל מהודיה
ההודיה על העבר מכינה לעתיד
הודיה לבורא זה מנוף לפסגות חדשות