נקודות מגע

כנס חרקוב. שיעור מס' 4.

שאלה: אנחנו עורכים בקבוצה אסיפות נשים, אולם לפעמים נדמה שהנשים עוסקות יותר באיזה שהן שאלות משלהן. והגברים אומרים ישירות שאינם מרגישים מאיתנו נחיצות וצורך. היו לנו ניסיונות של אסיפות משותפות, אך הם לא ממש מוצלחים. על איזה בסיס אנחנו צריכות להתאסף עם קבוצת הגברים? איך זה צריך להיערך?

תשובתי: צריך להתאסף כדי לדון בעיקר בעניינים כלליים, כמו במשפחה: מה אנחנו עושים עם המרכז שלנו, עם השיעורים שלנו, עם הילדים וכולי. חייבים לדון בזה. צריכות להיערך אסיפות משותפות.

כל השאר, זו עבודה פנימית. היא צריכה להיות נפרדת אצל הגברים ונפרדת אצל הנשים. הנשים צריכות ליצור בתוכן ווקטור, כיוון, של השאיפות שלהן דרך הגברים לבורא. זה הכי טוב.

אז הנשים יתחילו לראות עד כמה הגברים ישתנו, יהיו רציניים יותר. אתן צריכות להתייחס אליהם גם כאל מובילים וגם כאל מובלים. כמו הילדים שלנו: מצד אחד, הם קטנים מאיתנו, אבל הם מושכים אותנו קדימה. כך גם כאן. קבוצת הנשים גדלה במידת העזרה שלה לגברים, ודרך הגברים הן מקבלות אור, יותר נכון, מקבלות את האור בקשר בין שתי הקבוצות, כל העבודה בדרך כלל נעשית בפנים.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס חרקוב, 18.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
נשים הן ערובה להצלחה
המקשר בין גבר ואישה
שוויון אמיתי ולא מזויף