איך לחייב את הבורא לעזור לנו?

כנס חרקוב. שיעור-סדנה מס' 3.

בסדנה הקודמת אנחנו הגענו למסקנה, שאנחנו לא יכולים לעשות בעצמנו שום דבר, שניסינו לעשות כל מה שאפשר, אך שום דבר לא יצא. ונכון! באמת לא יצא! אין שום תקווה שמשהו ייצא! מדוע? – מפני שלמעשה אין לנו לכך כוחות. אלה שאומרים שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, הם למעשה, קובעים את העובדה הזאת.

אנחנו בסך הכול אגואיסטים ויכולים לעבוד רק בתוך האגו שלנו. אין זה בכוחנו לעשות משהו מחוצה לו. אין באפשרותנו לעשות איזה מעשה מעל לאגו. אנחנו לא יכולים באמת להתקדם, להתקרב למישהו אחר. אנחנו יכולים רק כשרואים בכך תועלת.

מה לעשות? – לבקש מהבורא! שום דבר אחר לא יכול לעזור לנו, מפני שזהו הכוח היחיד בעולם שעושה משהו. ולנו ניתנה ההזדמנות לגלות את זה. לגלות שהוא, זה הכוח היחיד שפועל, ולא אף אחד אחר.

לכן, כל העבודה שלנו מסתכמת בבקשה להשגת כזה רצון, שבאמת יחייב אותו לעזור לנו.

אבל להגיע לרצון הזה, זה גם לא פשוט. הוא מצטבר בהדרגה. אבל אנחנו לא צריכים לחשוב מתי הוא כבר יצטבר כדי שאנחנו נצעק, אנחנו צריכים כל פעם לבקש. הבקשה הזאת צריכה לכלול את כל הרצונות שלנו, כולל הקטנים ביותר, איזה שהם לא יהיו.

הם לא אמיתיים, בכוונה, בדומה לאיך שהילדים מייללים, בוכים, מייבבים, ובכל מקרה יוציאו מאיתנו את מה שהם צריכים, בזה שמנצלים את אהבתנו אליהם. אותו הדבר אנחנו צריכים לנהוג כלפי הבורא, ללמוד מהעולם הזה איך עלינו לנהוג.

כל הבקשות, הדרישות, התחינות והתחנונים, נקראים בכללות "תפילה".

תפילה גם נקראת הרגשה שבלב. בעצם, זו אינה בקשה אלא הרגשה שבלב, כאשר האדם בודק את עצמו ולא משנה מה הוא רואה, הוא רוצה את מה שבליבו להפנות לבורא. גם אם זה טוב וגם אם זה רע, מה שלא יהיה, קח לך ותעשה לי מה שצריך!

התפילות יכולות להיות שונות: יותר רציניות, פחות רציניות, תקיפות, לא משנה, העיקר שהן תהיינה. הכול מושג רק על ידי כוח התפילה, כוח הבקשה. ככל שהיא חזקה יותר, מוצקה יותר, עיקשת יותר, כך טוב יותר.

מתוך שיעור-סדנה מס' 3 בכנס חרקוב, 17.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בואו נבקש כולנו יחד!
איחולים לקראת הסדנה "תפילה משותפת"
לחבר לתפילה אחת