להפנות את הפנים אל המדרגה העליונה

מתוך שיחה לפני הכנס בחרקוב

היום כבר כל כך ברור שאנחנו נמצאים בשלב קריטי של התפתחות האנושות.

המקובלים כתבו על המצב הזה שהעולם ירגיש את עצמו "מנוכר", שבאדם יתעוררו שאלות על הגורל שלו ועל הגורל של העולם, והוא יפסיק להבין מה קורה ומה יקרה הלאה, לא רק איתו אלא עם כל העולם סביבו.

אנחנו הגענו לחיפוש של משמעות החיים. כל אחד מאיתנו הרגיש את השאלה הזו בתוכו ולכן איפשהו, איכשהו, "במקרה", שמע את הבשורה. היא נגעה בנו ואנחנו מיד תפסנו את הגל הזה, ומצאנו את עצמנו בקבוצה אחת.

היום כל העולם מתחיל להרגיש, פחות או יותר, מצב דומה. ואף על פי שהוא עדיין רחוק מהשאלות על משמעות החיים, אולם הבעיות הולכות וגדולות, מתרכזות ומתחברות יחד, ובסופו של דבר, מתחילות להתגלות בעולם כחוסר תשובה על השאלה הפשוטה איך לשרוד, וזה מעלה את האדם לדרגת קיום יותר גבוהה.

מהמצב של כל מיני בעיות וקשיים, האדם מתחיל לשאול את עצמו: "בשביל מה לי כל זה? בשביל מה לי בכלל החיים האלה?", ככה, בהדרגה הוא מגיעה לאותן השאלות שאיתן אנחנו התחלנו. כמובן, לא עד כדי כך בבירור, אבל בתת ההכרה. אנחנו רואים את זה לפי הדיכאון שמתגלה בהדרגה בעולם וגם לפי המחקרים שנערכים על ידי מדענים פוליטיים, פסיכולוגים וממומחים אחרים במדעי החברה.

עוד לא היה בהיסטוריה מצב, שבו העולם כולו הרגיש את עצמו תלוי אחד בשני. היום כולנו מבינים שמה שקורה בחלק אחד של העולם מהדהד בחלק השני, כי כולנו קשורים זה לזה. כתוצאה מכך, לא נשארת אף פינה שבה ניתן להסתתר. כולם מתחילים להבין שאנחנו נמצאים תחת שליטה של איזה גורל שמוביל אותנו למשהו מאוד מורכב, רציני וגורלי.

לכן המצב שלנו מיוחד. וזה לא בגלל ש"בא לנו" לצאת לאיזשהן הרגשות נעלות, לדעת, לראות, להרגיש את אותם הכוחות שמשפיעים על העולם שלנו, לראות את כל המערכת שמנהלת את העולם, להשתדל להיכנס בה, לדעת, להכיר, בצורה כלשהי להתחבר אליה, לעלות מעל הטבע. מה שמניע אותנו עכשיו זה לא סתם הרצון הפנימי האישי שלנו, אלא אנחנו מתקיימים בשדה עצום של תמיכה מסיבית מבחוץ. לכן אנחנו יכולים לקוות להצלחה גם ברצונות האישיים שלנו וגם ברצונות הקבוצתיים שלנו.

לחלום הזה ישנם כל הסיכויים להתגשם, כי הטבע עצמו או הבורא, שזה אותו דבר, מובילים אותנו לכך שנגלה את כל המערכת הזו ונהיה חלק פעיל בה. לשם כך נוצרה הבעיה המודרנית של המשבר הגלובלי עם כל הצורות שלו. הכול קיים רק בשביל זה.

המשבר, כפי שהאנושות רואה אותו, בעצם אינו קיים. מה שקיים הוא ההסתגלות של האדם לעולם החדש, שבהדרגה יורד עלינו.

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה שהבורא הוא טוב ומיטיב, שהוא הכוח העליון, כוח הטוב והאהבה. הכוח הזה מקיף ועוטף את כל מה שחי והווה, ורק טוב נובע ממנו. אבל ההתקרבות ההדרגתית של הכוח הזה, של האור הזה אלינו, מעוררת בנו תחושות הפוכות, מפני שלפי התכונות, הרצונות והמחשבות שלנו, אנחנו מנוגדים לאור הזה. וכתוצאה, ההתקרבות של הטוב מורגשת בנו כרע.

גם בעולם שלנו קורה אותו הדבר. ככל שההורים רוצים יותר מהילד ולוחצים עליו, כך הוא מרגיש את עצמו יותר רע תחת הלחץ שלהם. הם מאחלים לו רק טוב, אבל ככה הוא מקבל את זה, עד שיסכים לכך שהשפעתם של ההורים עליו, למעשה, היא טובה ומועילה לו.

גם אנחנו מרגישים אותו הדבר. האור העליון מתקרב, "עולם העשייה" צריך בהדרגה לרדת עד לרמת העולם שלנו, ואנחנו פתאום מרגישים את עצמנו בחוסר ידיעה טוטלי, באובדן עשתונות. לא משנה מה אנחנו מציעים בשביל שיפור החיים שלנו, שום דבר לא יוצא מזה. האנושות כבר מבינה שהיא מסתבכת יותר ויותר. הכדור הזה גדל לכל הכיוונים, וזה תלוי לא רק באדם בצורה ברורה, אלא גם הטבע עצמו מצטרף לזה עם כל השפעותיו: הטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי". האקולוגיה לוחצת עלינו מכל הכיוונים. לכאורה, המערכת נראית לנו לא מכוונת, אך בעצם זה לא כך.

למעשה, המדרגה הבאה מתקרבת אלינו. ואם אנחנו נתאים את עצמנו אליה, אנחנו נראה את העולם בפרספקטיבה חדשה לחלוטין: פתאום הכול מגיע להרמוניה, לקשר הטוב ההדדי המוחלט. כמו הגוף שלנו, אם הוא נמצא בהרמוניה מושלמת, מרגיש בתוכו חיות, כוחות, אנרגיה ואת היכולת לעשות כל דבר, כך גם אנחנו נרגיש את עצמנו אם נציב את עצמנו בהתאמה למצב הבא שלנו.

מתוך שיחה לפני הכנס בחרקוב, 16.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כוח האיחוד
מדרגה חדשה, לבושים חדשים
חובתו של האדם לעשות טוב