קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אפשר, לאחר הרגשת קירבה ענקית עם החברים והחיבור שהרגשנו בכנס, לא לשקוע לשגרת החיים, אלא להישאר באותה הכוונה הגבוהה כלפי הדרך והחברים?
תשובתי: צריך לעצום את העיניים ולהישאר בדבקות.
1. קודם כל, צריכים להשתתף יחד בכל השיעורים, הסדנאות, בכמה שיותר אירועים. בלי זה אי אפשר.
2. שנית, אי אפשר לסמוך על השׂכל שלך! אני ראיתי שיש תלמידים מאוד חכמים עם גישה אנליטית טובה, שיחד עם זה לא יכולים לנתח ולחקור את עצמם, וזו בעיה. ואפילו שיכולים לחשוף את עצמם לבדיקה ביקורתית, הם אינם יכולים לנתח את הביקורת הזאת עצמה. באופן כזה הם מתקדמים בכיוון השׂכל ולא בכיוון הנאמנות ומסירות הנפש. וללא זה אדם שוקע לתוך "קליפות" ולא לרוחניות, להשפעה.
דווקא מזה צריך להיזהר שלא ללכת בדרך השׂכל, במקום מסירות נפש. כבר ראינו הרבה חברים שנפלו בדרך הזאת ורבים עוד ייפלו, ואילו למטרה יגיע רק מי שנאמן לה בכל נפשו ומוכן ללכת בעיניים עצומות.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 21.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הכנס אף פעם לא נגמר
עָרֵב לסכום בלתי מוגבל
במדבר אין למי לצעוק, רק לשמיים
דר' לייטמן היקר.אף פעם אני לא יודעת אם קראת את שכתבתי או לא…אבל בכל אופן בשיעור האחרון דיברנו על כך שאין אדם בעולם שלא מפחד מהמוות אז אולי זו בדיוק השפה שכולם יבינו נתחיל להסביר בשפה עממית על העולם הבא וגן עדן וגיהנום בדרך שיוכלו להבין ולהתחבר אליה כדי שיבינו מהו החשבון = בירור שהם צריכים לעשות כאן ולא שם….שכר ועונש הרי זו השפה שמציקה להם ואז נדבר לנער בשפתו ומתוך כך נשמת אדם תלמדנו ותהיה בעה' התעוררות בכמות ואיכות אני קואצ'רית ואת אלו שאני מטפטפת להם בנקודה המציקה שלהם את החוכמה מתחילים מהתפעלות להתעורר ולאט מגיעים קבלה…ואם זה יקרה יותר אולי נפסיק כבר לבכות על עם ישראל ונתחיל לחיות כמו שהבורא רוצה ונגרום לו נחת רוח סוף כל סוף הרגשתי בחנוך וגם בשאר המתנפלים כמה הם רוצים שזה יקרה הם קצת כנראה שכחו לרגע את הטפח והטפחיים….טוב שיש אותך בעולם שמחה אני על כך…