קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אפשר לתאר לעצמנו את השדה האחד הזה שנמצא מחוצה לנו? מה האנשים צריכים לעשות בזמן ההכשרות בקבוצות של הלימוד האינטגרלי?
תשובתי: בוא נתאר לעצמנו שאנחנו נכללים בתוך רצון של אדם אחר. כלומר, עורכים סדנה פסיכולוגית רגילה. אני מנסה לקבוע את הרצונות, הכוונות והמחשבות של האדם.
מהם השלבים של הכניסה ההדרגתית של האנשים והקבוצות לתוך המצבים האלה? – בראש ובראשונה, אנחנו צריכים להרגיש זה את זה, כמו בהכשרות פסיכולוגיות רגילות: איך להרגיש את האדם שאני משוחח איתו, כיצד להיכלל בתוכו, כיצד לקבוע את הרצון שלו כדי שאני אשיג שיתוף פעולה, יחס טוב כלפיו, אוהב אותו, אוכל להתחבר איתו. כלומר, הרצונות שלו שנקראים ה"לב" שלו, והשׂכל שלו, שמנהל את הרצונות הללו, צריכים להפוך עבורי לקובעים, כמו עבור אימא ביחס לתינוק שלה, כאשר היא רוצה לחלוטין לשרת אותו גם ברצונות וגם בשׂכל שלה. הלב והשׂכל, זה מה שיש לאדם.
באופן כזה, אני כאילו עושה צעד לקראת כל חברי הקבוצה, בכך שמקרין טוב על כל אחד מהם. וכך כל אחד ביחס לאחרים.
היחס הכללי המשותף הקבוע הזה שמפותח על ידינו בקבוצה צריך ליצור בה כזאת הדדיות, שמתחילה ליצור בינינו איזה שדה.
השדה הזה של יחס הדדי טוב צריך לרכוש בסיס מסוים: בשביל מה אנחנו עושים את זה? לא כדי שבינינו יהיו סתם יחסים הדדיים טובים, אנחנו רוצים להעלות אותם עכשיו לדרגה הבאה, כדי שאנחנו נחייה את השדה ההדדי הטוב הזה, שדה של יחסים הדדיים זה כלפי זה, ונקיים אותו.
כזה שדה משותף טוב בינינו (נכנה אותו תכונת השפעה הדדית), חייבים ליצור על ידי הערבות ההדדית שלנו, כאשר אני חושב עליך ואתה חושב עליי. אנחנו צריכים כל הזמן לפתח את עצמנו בצורה כזאת, ביחס הטוב. את החום ההדדי הזה אנחנו צריכים להרגיש מכל אחד כלפי כולם, כדי שבסופו של דבר ייווצר משהו משותף, אפילו לא תלוי בנו, כמו ילד משותף שלנו.
את הצורה המשותפת הזאת שלנו שכבר אינה תלויה בנו, שעליה אנחנו מתחילים לעבוד, אפשר לכנות "קבוצה".
החיים בצורה הזאת, בקבוצה הזאת, חייבים להיות העיקר בשבילנו. הקבוצה הזאת, זה למעשה מה שאנחנו מתכוונים כשאומרים "חברה".
מתוך תוכנית מס' 18 של החינוך האינטגרלי, 29.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
דמ ות הקבוצה
צורה חדשה של אדם חדש
התעלות מסתורית "מעל עצמנו"
