טכניקה של ויתורים במשפחה

שאלה: נניח, שיש לי דימוי מסוים על האינטגרליות של העולם, על ההתמקדות במטרה, על אותם השלבים שאנחנו צריכים לעבור. אבל באותו הרגע, כשאני יושב במטבח ושוב מטיפים לי על משהו ששוב לא עשיתי, האם אני צריך לראות את התמונה האינטגרלית הזאת? איך אני צריך לעבוד עם זה, האם לבלוע את העלבון?

תשובתי: לא צריך "לבלוע" שום דבר, להיפך, לפתור הכול ברמה גבוהה יותר. צריך להגיע לכזה מצב, שבני הזוג יחד משלימים זה את זה בצורה הדדית, פותרים את כל הבעיות. אבל לא לפי העיקרון שאחד צודק והשני אשם ובאופן כזה הכול נפתר, זה לא נכון. זהו לחץ אגואיסטי, שליטה, כוח, תועלת מסוימת, רצון להפעיל את האגו שלך ולמלא אותו.

העניין הוא, אפילו לא מי יעשה איזו עבודה. העניין הוא בכך, שאנחנו משתדלים לכופף זה את זה, וזוהי הבעיה. לכן מייד צריך לסלק את המטרה הזאת, לא לנסות לכופף אף אחד. להיפך, להשתדל במידת האפשר לוותר, להראות בכך דוגמה וכל הזמן לעבוד בכיוון ההפוך: לא מי ימחץ יותר את השני, אלא מי יוותר למי יותר.

במקרה כזה אנחנו מגיעים מהר מאוד לאיזון, להסכמה. במשפחה נהייה קל מאוד, נפתחים מקורות אנרגיה ומוטיבציה נוספים חדשים. פשוט צריך לכוון את עצמכם וכל הזמן להחזיק בהכוונה הזאת, שבעצם אינה דורשת מאמצים מיוחדים. רק בהתחלה, כשעדיין לא נכללנו בתהליך הזה, יהיה נדמה לנו שהוויתורים דורשים מאמצים רבים. אולם למעשה, יחס כזה מוליד בעצמו הרבה אנרגיה, הרבה חומר דלק ומהווה מקור לבריאות וחיים. לכן, צריך פשוט ללמד את זה. זוהי טכניקה, לא יותר מכך.

מתוך שיחה מס' 38 על החינוך האינטגרלי, 08.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כדי לא למצוא את עצמנו ליד שוקת שבורה
כר דשא ירוק במקום שדה קרב
שיעורי בית לשניים