קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: הסדנה האחרונה הייתה יותר קשה מהקודמות, מפני שבמקום שאלה קצרה אתה קראת קטע שלם ממאמר, ואחר כך אמרת לנו לדון עליו. אבל לא היה מובן כלל על מה בדיוק לדבר.
תשובתי: אני עשיתי את זה בכוונה כדי לאלץ אתכם לדבר מהלב, מתוך ההרגשה. אם בזמן הקריאה אתם עוקבים אחריי על ידי הרגשות שלכם, אז לא נדרש מכם לזכור את השאלה ולחשוב. אתם פשוט מרגישים ואומרים על כך כמה מילים. זה מספיק!
דווקא זה מה שרציתי להשיג: לכוון אתכם לחדור באופן רגשי לתוך הטקסט, כדי שאנחנו יחד נרגיש מה מסתתר מאחוריו. אם משתדלים לעקוב אחר ההרגשות שממשיכות את המילים שלי, ולא לחפש את התשובה על ידי השׂכל, אז זה עובד.
אני לא רוצה שאתם תדונו דרך השׂכל, אלא תתחילו להתקשר ביניכם דרך ההתפעלות שלכם ממה ששמעתם. בכל קטע הייתה איזו התפתחות רגשית. ואתם הייתם צריכים למצוא ביחד את ההתפעלות המשותפת שלכם ממנו. לבנות כלי משותף, שזה אומר, לבוא להתפעלות משותפת.
קבוצה, בכלל, זו התפעלות משותפת בכלים הבודדים שמתחברים כדי להתפעל יחד. וכשהם מוכנים להתפעלות המשותפת האחת הזאת, אז מתגלה בהם האחד.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 30.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הסדנה צריכה להצית את ניצוץ החיים
ניצוצות שנדלקים במעגל הלבבות
מה חשוב יותר: הסכמה כללית או התרשמות כללית?
