מדוע צועק התינוק הרוחני?

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות מ"ח: "ומעלת אור הזה על אור הרוח ברוחניות, היא בערך הפרש מין החי כלפי הדומם וצומח בגשמיות."

ברוחניות כל שינוי מקיף את הכול. בעולמנו משתנים פרטים שונים, ואיננו רואים תוצאות קיצוניות, שלמעשה כל שינוי קטן מרעיד את המערכת כולה. איננו מרגישים, איננו מבינים זאת, אף על פי ש"אפקט הפרפר", לכאורה מרמז לנו על משהו דומה. מצד שני, אם אתה ברוחניות אתה מרגיש כיצד כל שינוי קטן משפיע על כל המערכת מההתחלה עד הסוף ומהסוף להתחלה.

זהו הטבע של המערכות האנלוגיות. במערכות ספרתיות השינויים נעשים בצורה מקוטעת, בפולסים נפרדים, זה אחר זה. ובמערכת אנלוגית זה מתרחש בו זמנית בכל החלקים.

לכן, דרגת ה"חי" שונה מכל קודמותיה בכך שיכולה לשרת את האחרים באופן חופשי, בלי תלות בעצמה. כך באה לידי ביטוי מסירות הנפש שלה: היא אינה תלויה בעצמה ומרגישה את האחרים, כל אחד מהם, "בלי שום התלות בכלל הפרצוף". בזכות זה דרגת ה"חי" יכולה להשפיע בצורה חופשית. הרי הרצון לקבל בהשפעה כזאת, אינו מגביל את עצמו בשום דבר.

אנחנו מודדים את כל הדרגות רק עד כמה שהן מסוגלות להיות מעל הרצון לקבל שלהן, כדי להשפיע על מנת להשפיע מעל הרצון לקבל, ואפילו לקבל על מנת להשפיע בעזרתו, כלומר, לקחת כוח מהרצון לקבל ולנצל אותו בצורה הנכונה.

דרגת ה"צומח" תלויה בסביבה ולכן אינה מסוגלת לזוז, מפני שכל תזוזה שלה מפעילה את הכוונה האגואיסטית. היא יכולה להשפיע רק אם היא נשארת במקום, עד שמתגברת על העביות מדרגה ג' בתוך הרצון לקבל שלה. אז היא תקבל הזדמנות לנוע ותהפוך לדרגת ה"חי".

אנחנו מודדים את הכול על פי היכולת להשפיע. אני משתמש ברצון לקבל שלי עד המידה שאני יכול להשפיע, ואת היתר אני סוגר, מנטרל אותו. בדרגת ה"דומם" אני "אוטם" את עצמי לחלוטין, מפני שרק כך אני יכול להיות בהשפעה – כמו טיפת זרע ברחם. בהמשך אני מתפתח, רוכש "מסך", יכול לנוע, לפעול, אבל רק כעובר. אני ממשיך להגביל את עצמי, ובפנים אני גדל, אבל גדל דווקא בהגבלה, שולט יותר ויותר על ידי הגבלה עצמית.

לבסוף אני מגיע לכוח ההגבלה המרבי, ואז נולד. כלומר, הקשר שלי עם הסביבה נעשה יותר אקטיבי. עכשיו אני יכול לתקשר עם הסביבה לא כמו עובר בתוך הרחם, אלא כבר מבחוץ. אולם, אני לא יוצא מתוך הרחם, כפי שזה מתרחש בעולמנו – פשוט הקשר שלי נעשה הפוך: אני מתחיל לתת ולקבל. אני כבר לא סוגר, לא מבודד את עצמי מלהשפיע, אלא נותן לעצמי הזדמנות להשפיע, מפני שעכשיו אני מסוגל לקבל ולתת, לחייך לעליון ובו בזמן לפנות אליו, לדרוש שינויים. בעולמנו תינוק צועק כדי לקבל משהו, והתינוק הרוחני צועק, רוצה להשפיע: "תן לי כוח השפעה!" עכשיו אני יכול לקבל או לא לקבל, לינוק או לא לינוק – וממשיך לגדול.

דרגת ה"צומח" יכולה להשפיע בצורה מוגבלת ביותר, בלי לזוז מהמקום. הבחירה היחידה שלה היא להיפתח או להיסגר כלפי האור. היא אינה מסוגלת לחפש בצורה חופשית את האור, כמו חתול שיוצא מהבית כדי להתחמם בשמש. צמח לא מסוגל לזוז, ולכן נשאר בצל.

ההבדל כאן שבדרגת ה"חי" יש לי יותר כוח "מסך", ואפילו אם אני יוצא אל אור השמש, אני יכול להשתמש בו על מנת להשפיע. ובדרגת ה"צומח" אין לי יכולת כזאת, ולכן אני מקבל כוח השפעה כשהשמש מאירה, ולא מקבל כשהיא מסתתרת. בשלב הזה העליון מטפל ב"מסך" של התחתון ומזין אותו, והתחתון מסוגל לעכל את זה.

בצורה כזאת, בהתחלה כל ה"מסכים" נמצאים בשליטת הבורא, ואחר כך, במידה שהנברא פונה עם הבקשות, הן מועברות אליו. על ידי ה"מסך" הנברא מסתיר את הרצון לקבל שלו, ואז, מעל ה"מסך", מתגלה לפניו הבורא.

מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 30.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
טבלת היסודות הרוחנית
לומד את אומנות הבורא
גדלים על התוספות של הבורא