קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: נסעתי בשטחי רוסיה וראיתי איזה רצון יש לחברים בסוצ'י, במוסקבה, והתברר לי, שהדבר הנכון ביותר לעשות זה לעסוק בחינוך האינטגרלי, להפיץ אותו בצורה כל כך מסיבית, שכל דבר אחר יצטרף אליו.
העניין הוא, שאנחנו ממשיכים ללמוד את חכמת הקבלה בשיעורי הבוקר, אך רוצים להפיץ דווקא את החינוך האינטגרלי. כתוצאה מכך, אנחנו מרגישים בלבול וחוסר איזון. הרי כשאנו לומדים ומפיצים את חכמת הקבלה, הכול ברור. וכאן יש מעין סתירה פנימית.
תשובתי: הייתי מסביר את חוסר הסתירה בין חכמת הקבלה והשיטה האינטגרלית בצורה מאוד פשוטה. במה השאלה? – השאלה היא רק במינוח. "עולם אין סוף" זה מצב שבו אנחנו מחוברים בצורה מוחלטת. כך היינו במצב ההתחלתי שלנו, שמימינו חכמת הקבלה מתחילה את סיפורה.
אחר כך מתרחשת ירידה הדרגתית של עולם אין סוף, השתלשלות שלו, פירוד, הפחתה וצמצום. כל החלקים שלו נפרדים בהדרגה וכוחות החיבור ביניהם הולכים ופוחתים.
בצורה כזאת הם מתחילים להתגלות כעצמאיים יותר. מופעים בנפרד ה"פרצופים", "אריך אנפין", אבא ואימא, ישסו"ת, זו"ן וכן הלאה. כלומר, זה אותו עולם אין סוף, אך במידה קטנה יותר. קטנה, לא מכיוון שהוא נהיה קטן יותר, אלא מכיוון שנחלשו כוחות החיבור בין החלקים שלו, ובמקום עולם אין סוף נוצרו המדרגות האלה. אבל כל אחד מהחלקים הללו לפי המבנה שלו הוא אותו העולם אין סוף, רק הקשר בין כל החלקים שלו נחלש יותר ויותר, עד שהם מגיעים לעולם שלנו שכאן הם נחתכים לחלוטין.
העדר הקשר בין כל החלקים של עולם אין סוף נקרא "העולם שלנו". בו אנחנו מתקיימים ואותו אנחנו מרגישים. וכל ההבדל בין העולם שלנו ועולם אין סוף הוא רק באיכות החיבור בינינו. אבל האיכות הזאת נותנת לנו הרגשה אחרת לחלוטין של עצמינו ושל העולם שבו אנחנו נמצאים.
כלומר, אם אני מתחיל לעלות ולהרגיש את הקשר בינינו, זה אומר שאני נכנס לעולם הרוחני, מתחיל להרגיש אותו, מתחיל להרגיש את הכוחות שנמצאים בינינו. כוח החיים שזורם בין החלקים שרוכשים את הקשר נקרא "האור העליון" או התגלות הבורא, תכונת ההשפעה, תכונת האהבה.
כך בהדרגה, בהתאם לחיבור ההולך וגדל, אנחנו עולים ב- 125 המדרגות של הסולם הזה. לכן עלייה וחיבור – זה אותו הדבר, רק מילים נרדפות.
מכיוון שאנחנו נמצאים במדרגה הנמוכה ביותר (לא בראשונה מ- 125, אלא מתחתיה, במדרגת אפס), אנחנו נפרדים לחלוטין מכל העולמות האחרים ואיננו מרגישים אותם. אנחנו גם לא מרגישים את המערכת שלנו. באותה המדרגה האחרונה אנחנו התפתחנו מהמצב של חוסר הכרה מוחלט עד למצבינו היום, כאשר המנוע הזה שעובד ומקדם אותנו הביא אותנו לגבול בינינו למדרגה הראשונה. אנחנו כאילו נתקעים בתקרה של העולם שלנו או ברצפה של העולם הבא, העולם העליון הוא המדרגה הראשונה מתוך 125 מדרגות.
בהמשך אנחנו חייבים להשתוות עם המדרגה הראשונה הזאת. כיצד לעשות זאת?
לשם כך ניתנו לנו בעולם שלנו תנאים: קבוצה, מורה, ספרים, שבעזרתם אנחנו מתחילים להפעיל את כל זה על עצמינו.
באותה המידה שאנחנו רואים ומרגישים את עצמינו מרוחקים וקשורים בינינו, אנחנו כבר מתחילים לנוע כלפי העולם הרוחני – קצת קרוב יותר, קצת רחוק יותר. אנחנו חווים עליות, ירידות, כל מיני תחושות, עד שנגיע למצב שנהיה במידה ראשונה, מינימלית, דומים לעולם הרוחני בקשר בינינו.
לכן החינוך האינטגרלי, ההשכלה האינטגרלית הינם שיטה רוחנית פרקטית. אין כאן שום דבר מנוגד לחכמת הקבלה! רק שחכמת הקבלה מדברת על המדרגות האלה במונחים של מידות וחוקים פיזיים, וקוראת להם "כוח", "מסך" וכן הלאה, ואנחנו בעבודה שלנו מדברים על רגשות, התקרבות, התרחקות.
במידת ההתקרבות שלנו, ההצטמצמות לנקודה אחת, אנחנו עולים בסולם המדרגות. הרי כל השיטה של השגת העולם העליון תלויה במידת ההתקרבות שלנו כאשר אנחנו מיישמים אותה ומגלים בינינו את העולם העליון.
ברגע שאנחנו מתחילים לגלות אותו, אנחנו מתחילים להרגיש בקשר בינינו אנרגיה אחרת לחלוטין, מצב שונה לחלוטין, מימד שונה לחלוטין – המימד האינטגרלי.
המימד הזה הוא לא כמו שלנו, הוא רב-היקפי. הוא נותן לנו הרגשת עולם וקיום שונה לחלוטין. כלומר, הרגשת הגוף שלנו ותפיסת העולם החיצוני דרכו – כל זה אגואיסטי, כי כל התחושות שלנו מבוססים על הפירוד בינינו.
לעומת זאת, הרגשות האינטגרליים מושכים אותנו אחד אל השני, ומוצגת לפנינו תמונת עולם אחרת לחלוטין. ואז אנחנו מתחילים להרגיש את הקבוצה כמבנה רוחני.
מפרק זה והלאה, אנחנו כבר מדברים על חכמת הקבלה. ולפני זה ניתן לדבר רק במונחים הארציים שלנו – על החינוך האינטגרלי.
מתוך השיעור הווירטואלי, 15.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לכל אחד יש נטייה משלו
האם יש צורך בקבלה להמונים ?
אנשים, הלו…!
