לצורך קשר צריך ניתוק

הרצון שלנו נברא כ"יש מאין". כלומר, הוא קיים רק מפני שקיים בתוכו כוח היש. הכוח הזה שנובע מהבורא, נותן לרצון את החיים ובונה בו את הצורה ההפוכה.

שאלה: איך שני הכוחות האלה נשארים ביחד?

תשובתי: הכוח האחד מקיים את שניהם כדי לתת לנברא אפשרות להתקיים, כדי שיהיה משהו שקיים חוץ מהבורא. הוא כל הזמן מחזיק את הקיום שלנו, אחרת אנחנו פשוט לא היינו קיימים.

רק תחשוב ותשמע איך נשמע המושג הזה: "יש מאין". כל הישות שלו זה שמחזיקים אותו מעל ל"אין", מעל כלום.

שאלה: איך זה מתגלה בקבוצה בין אנשים נפרדים שמתחילים להתגבש?

תשובתי: הם צריכים לקחת בחשבון רק את הקשר ביניהם. שום דבר אחר לא שייך לכוח וליכולת שלהם, שום דבר לא ניתן לשינוי, חוץ מתפילה על הקשר.

כשהם מרגישים שהכול תלוי בקשר ההדדי שלהם, זה כבר בירור טוב. ואז, כתוצאה מזה הם חותמים על ערבות הדדית.

שאלה: אבל גם האגו הרי לא נעלם ומתבטל?

תשובתי: כן. הוא גדל. איך שני הכוחות האלה יכולים להתקיים זה ללא זה? איך אפשר למדוד אחד מהם ללא השני?

אנחנו חושבים שאהבה ושנאה יכולות לא להיות תלויות זו בזו, שמספיקה רק האהבה לבדה. אבל לא, אפילו בשיא האהבה אתה פתאום מגלה שחסר איזה "פלפל", חסר איזה חספוס כדי שיהיה מגע וקשר אמיתי. הרגשת הקשר תמיד מורכבת משלילה וחיוב שמכסה עליו. אחרת אין קשר. קשר יכול להיות רק משני דברים מנוגדים שמרוחקים זה מזה, ואז הוא נמצא דווקא ביניהם.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 26.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
קשר זה חיים
ה"פלוס" וה"מינוס" מתחברים על ידי עבודה משותפת
תפילה היא רצון לקשר