האיחוד כתרופה נגד דיכאון

מאמר דעה של ג'ואן צ'או, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת Northwestern, ארה"ב, לאחר שניתח ממצאים סטטיסטיים המתבססים על מידע מ- 29 מדינות באירופה המזרחית והמערבית, אסיה, אפריקה ודרום אמריקה:

בחברה שמכוונת לאינדיבידואליות, אחוז הדיכאון הרבה יותר גבוה מאשר בתרבויות שבהן החברה עומדת מעל לאדם בודד. מה שמשפיע על התפתחות הדיכאון זה פחות הגנים, ויותר הערכים החברתיים.

אנשים ששייכים לתרבויות אינדיבידואליסטיות (האירופאית והאמריקאית), מעריכים את הייחודיות מעל להרמוניה, את הביטוי העצמי מעל להסכמה. הם משווים את עצמם לקבוצות כאלה ואחרות.

אנשי תרבויות המזרח מעמידים את ההסכמה החברתית ואת ההרמוניה מעל לאינדיבידואליות. הם תומכים בכזו התנהגות, שמכוונת לחיבור עם הקבוצה. דווקא ה"התכנסות בתוך עצמי" האינדיבידואליסטית לעומת הכיוון כלפי החברה, מגדירים האם יתפתח מצב דיכאוני בהסתברות גנטית שווה.

התייחסותי: אין ספק שכשמתחברים, כל הטוב וכל הרע מתחלקים בקבוצה, התכונות הרעות מאפסות אחת את השנייה, ואילו הטובות מתרחבות. זהו חוק הטבע, כיוון שהחיבור מתבצע נגד האגואיזם הטבעי. המקובלים מכירים זאת כאחד מעקרונות הטבע הבסיסיים.

לכן חכמת הקבלה טוענת, שחיבור בין אנשים פותר את כל הבעיות, גם הפרטיות וגם החברתיות, ומעלה את האדם ואת החברה לשלב ההתפתחותי הבא – כיוון שהאיחוד מעורר את השתוות הצורה לכוח העליון, ובכך מושך אל האנשים המתאחדים את השפעתו של אותו הכוח.

ידיעות קודמות בנושא:
ההיענות היא אמצעי להארכת החיים
המודרניזציה של המוסר
התרופה לדיכאון: קשר עם האחרים