נקב בגלגל או נקב ברצון?

שאלה: איך אני יכול לתאר לעצמי את המצב הנוכחי כבלתי נסבל, כדי להשתוקק למצב הבא?

תשובתי: בשביל זה דרוש המאור.

האם אנחנו לא מרגישים לפעמים שלא יכולים יותר לסבול את עצמנו? האם אנחנו לא אוכלים את עצמנו, בזה שרואים ש"שורפים את החיים" על ידי זה שמנצלים את כולם לתועלתנו האישית? האם אנחנו לא מגנים את עצמנו בגלל שמחפשים מנוחה, ומזלזלים בכולם? אבל אנחנו לא מסוגלים לקבץ את כל המצבים האלה יחד.

הבעיה של האדם שהוא חושב שהוא כאילו מסוגל לעשות משהו בעצמו. לאדם יש הצלחה גדולה, מזל גדול, אם הוא מבין שללא האור הוא לא מסוגל לעשות כלום. אדם לא צריך להיכנס לתוכו פנימה, אלא להיפך, לומר: "לך לאומן שעשאני". שהאור יתקן אותך, זאת האפשרות היחידה.

כי על ידי כל הרגשה רעה, הבורא רוצה לעורר ולגרות אותך להתקשר אליו. בשביל זה הוא ברא את הרע, כדי שאנחנו נשתמש בתורה, באור, בתור "תבלין", כלומר כאמצעי לתיקון. לכן, כל דבר רע שקורה במציאות שלך, נותן לך סיבה והזדמנות לפנות לבורא. אבל אם אתה לא פונה אליו, אז אתה מחפש עזרה, מה שנקרא, אצל "אלוקים אחרים", שכאילו זה לא הוא ששלח לך את הצרות.

כאן נמצאת כל העבודה של הקבוצה, ליצור דעה מגובשת, הבנה ברורה, שכל מה שאנחנו מקבלים, זה מהבורא. ומייד שמרגישים איזה ליקוי או פגם, אנחנו חייבים לפנות אליו. אם זו תהיה הגישה הכללית, אז ללא ספק, אני לא אשכח על זה. אנחנו שוכחים את העובדות הפשוטות בעבודה הרוחנית דווקא מפני שלא דואגים שזו תהיה נחלת הכלל, "התקנון" הכללי, האווירה הכללית בקבוצה. אז אנחנו לא היינו מבזבזים את הזמן.

שאלה: אבל אני פונה לבורא לא כדי שיפתור את הבעיות הגשמיות, אלא כדי שהוא יעזור לי לדרוש חיבור יתר? כי החיבור הוא הפתרון.

תשובתי: כן, כי באמת הפתרון נמצא דווקא בו.

הבורא שולח לך בעיה בכזאת רמה ובכזאת צורה, כדי שאתה תוכל לזהות אותה כבעיה. אם הוא היה שולח לך את הבעיה בצורתה האמיתית, כחוסר של השפעה לחברים, חוסר של אהבה, נכון להיום, לא היית מצטער מכך. ולכן במקום זה הוא מציג את העניין בצורה אחרת. אתה לא נתת את היגיעה הדרושה לחיבור שלנו והקלקול הזה שלך מצטייר לך כבעיה חיצונית אחרת לגמרי, נניח, נקב בגלגל. אתה יוצא מהבית ורואה את הגלגל ללא אוויר, ואז אתה מקלל את החיים ואת הבורא והולך להחליף לגלגל חלופי, אם הוא נמצא ברשותך.

כך בעיה אמיתית מתלבשת בצורה אחרת, שמאפשרת לך להרגיש צער, ייסורים. ועכשיו העבודה שלך היא, חוץ מהפעולות הגשמיות ההכרחיות, להבין שזה הבורא קרא לך, מפני שאתה לא מחובר עם החברים ולא מגלה את האור. אחרת בשביל מה צריך את הבעיות?

שאלה: אז איך אני יכול לפנות עכשיו לבורא? כי הבורא זה כוח, חוק הטבע, וזה חסר כל טעם להתפלל אליו ולבקש ממנו.

תשובתי: "להתפלל", זה לא אומר לבקש ממנו משהו במובן שלנו. על ידי זה שאני מתפלל, אני מגלה בתוכי חיסרון וצורך באור, כדי שהוא יבוא וישפיע עליי. "להתפלל", זה נקרא לגלות חיסרון שמכוון לתיקון, למילוי הנכון בכוח ההשפעה, באור. הוא מהווה את תכונת ההשפעה, שבה אני רוצה להתמלא. זה נקרא "תפילה".

אבל אני אף פעם לא מגיע ומגלה כזה חיסרון. במקום זה אני מרגיש שחסר לי משהו. איך אפשר להפוך את החיסרון האגואיסטי הזה שחסר לי, לחיסרון בתכונת ההשפעה? – זו היא העבודה הפנימית שלנו שנקראת "עבודת ה'". וכאשר אני עובר יחד עם החברים מהחיסרון גשמי לתועלת עצמית, לחיסרון רוחני בתכונת ההשפעה, אז אני מזמין את המאור המחזיר למוטב והרצון שלי מתממש.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 26.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
יכולות להיות הפרעות שונות
כיצד עובדים עם ההפרעות?
האינטגרל של הרצונות