רוקדים בקצב עם הבורא

כנס במיאמי, שיעור מס' 1

בעל הסולם, איגרת י"ג:

"…וזה התהווה לכם מסבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים."

בעל הסולם כותב לתלמידיו שהבעיה של הקבוצה, זו ההתרשלות באהבת חברים, כלומר בעזרה ההדדית הדרושה ללידה הרוחנית.

במה אפשר לגלות אהבה ואיחוד? – בזה שאני לוקח רצון מכל חבר ורוצה לממשו בעזרת כל התכונות שלי, כדי שהרצון שלי יהפוך לכוח עזר, ל"מיילד" עבור הרצון של החבר. כמובן שאני לוקח את אותם הרצונות שלו שמכוונים לרוחניות, וכל הזמן משתדל לחזק, להעלות אותו. כך, באופן הדדי, אנחנו עוזרים זה לזה, לפי העיקרון "איש את רעהו יעזורו".

לאהוב את החבר זה אומר לקבל את הרצון שלו במקום הרצון שלי. אני כל הזמן מחפש הזדמנות למלא ולחזק אותו, לעזור לו, לדחוף אותו קדימה, להעלות את המטרה בעיניו, לתת לו אנרגיה, מצב רוח טוב.

"שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם."

במילים אחרות, הוא נקט בכל התכונות, בכל סוגי ההשפעה האפשריים. מחכמת הקבלה אנחנו יודעים, ש"פרצוף עליון" כלפי "פרצוף תחתון", זה כמו "זעיר אנפין" כלפי "מלכות", יש לו שבע ספירות בעוד שהיא ספירה אחת. בכללות, עשר ספירות כפול שבע זה נקרא שבעים "לשון", כלומר, סוגי ההשפעה ש"זעיר אנפין" מסוגל להשפיע על ה"מלכות". חוץ מזה, כאן הכוונה ללשון המאזניים, שקובעת איך יוטו כפות המאזניים בזמן השקילה.

ועל כך מדבר בעל הסולם – "אני כל הזמן מעביר לכם את ההרגשה שבכם תלוי העלאת הכוח החיובי מעל לכוח השלילי. אז תממשו אותו, תתנו יגיעה, זה בכוחכם וזה מספיק כדי להשלים את כל מה שחסר לכם. אפילו שאתם נוקשים ועצלים, אפילו שאתם אגואיסטים ואינדיבידואליסטים, זה לא משנה, כל אחד קיבל מהטבע את שלו. העיקר זה שאתם תשתדלו".

"ואם לא תוכלו לעלות השמימה, הלא נתתי לפניכם מהלכים בארץ."

"השמימה", זו דרגת השפעה, "בינה". ולא צריך לחשוב שהיא בלתי מושגת. וודאי שאתם לא מסוגלים לזה, אבל תשדלו, ואז המאמצים שלכם יזמינו את המאור המחזיר למוטב, את הכוח העליון. על ידי זה שאתם משתדלים להתקרב אל האור, אתם מושכים אליכם את ההשפעה שלו שתואמת לאותו המתח שאתם מגלים. זה חוק הטבע: על ידי המאמצים שלכם אתם מקבלים כוח כדי להיוולד.

"ולמה לא הוספתם בעבודה זו כלל?"

כי דורשים מכם רק את ההשתדלות הזאת, והאור תמיד משלים את החצי השני. בעולם האגואיסטי שלנו אנחנו לא רואים את התחלתן של הפעולות שלנו: מאיפה נובע הרצון? למה אני רוצה דווקא את זה? למה מושך אותי דווקא לכאן? פתאום מופיע בי דחף, פתאום מתעוררת מחשבה, אבל ידוע לי מאיפה זה מגיע. הבורא אמר "אני הראשון". אבל הגורם ההתחלתי הזה שמעורר אותי, נסתר מאיתנו. פשוט אני פתאום משתוקק למשהו, נותן יגיעה ורואה איזו תוצאה, כמו במקרה של הצלחה כך גם במקרה של כישלון. ממני נסתר גם המצב שלתוצאה הזאת הביאו פעולות האור המכוונות למטרה, ולא שלי עצמי.

באופן כזה, אני לא רואה את תחילת התהליך ולא את סיומו, וגם תוך כדי התהליך אני לא שם לב לֵמה שמניע אותי. אני כמו תינוק שמציית באופן אינסטינקטיבי לגירויים שלו.

ברוחניות דבר כזה אינו קיים. הגילוי הרוחני שאותו אנחנו רוצים להשיג, מורכב מזה שאנחנו מגלים את פעולות הבורא, של האור. זה אומר, שעם כל מאמץ שלנו אני דורש את השתתפותו הגלויה. אני תמיד מממש את החצי הראשון שלי, בכך שרוצה לגלות את החצי השני שלו. כך אני מוצא את השותף שלי, את הבורא, יוצר כלי לגילוי שלו, שוב ושוב מתקדם קדימה.

עכשיו, בהימצאנו בתחילתו של התהליך הזה עדיין איננו מרגישים, איננו מבינים אותו. ובינתיים, אנחנו צריכים לגלות את החצי השני עד לכזאת מידה, כדי ללמוד לעבוד יחד עם הבורא, בדיוק כמו שפועלים בהדדיות הסוס ורוכבו, כמו שרוקדים שני רקדנים מחובקים. בסופו של דבר אני אגלה שהבורא מתלבש בי ומממש את הכול, אבל רק בתנאי שאסכים לזה, אם ארצה לגלות את הנהגתו, את שליטתו עליי.

ואז אני כאילו נעלם, בכך שממלא הכול באור. האני שלי והאור הופכים לאחד שלם, בתנאי שאני מתעלה מעל לאגו שלי ויוצא מתוכי החוצה.

כל שיטת הקבלה מורכבת מזה, איך אנחנו יכולים לצאת החוצה, להרגיש את התנועה של "השותף" לטנגו. העיקר בשבילי זה ללכת בצורה הרמונית יחד איתו. ולצורך זה אנחנו צריכים להכיר את התכונות שלו, התוכנית שלו, הצעדים שהוא רוצה לעשות איתנו.

והשלב הראשון כאן נקרא "הכנעה": אנחנו משתדלים רק לבטל את האגו שלנו שרוצה ללכת איך שבא לו, ונותנים מקום לפעולות האור. בזה אנחנו עוזרים לו להוליד אותנו, מאפשרים ל"כוח המיילד" להוציא אותנו החוצה מהרגשת העולם הקודר הזה.

מתוך שיעור ראשון בכנס במיאמי, 23.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
איחוד למעלה ולמטה
לנסר את בול העץ של האגואיזם שלי
להיוולד ברוחניות ללא ניתוח קיסרי