המושג הכולל "הטבע"

שאלה: אתה טוען שתוך כדי ההסתכלות על התהליכים השונים שנובעים מההתקשרות ההדדית ביניהם, אנחנו מסוגלים לנבא את מצב המערכת במידה די מדויקת. נניח, ניקח לדוגמה, את עלות הנפט, מצב המשפחה, כמות ההתאבדויות, הדיכאונות וכו'. הרי, הם לא איזה כוכבים שמנותקים אחד מהשני, אלא מהווים את אותה החברה. נערוך הערכה של המצבים הללו ונגיע לאיזושהי נקודה משותפת. האם אתה רואה אותה כמערכת אחידה ומאוזנת?

תשובה: אני חושב שלא רק אני רואה כך. ישנם המון מחקרים בנושא הזה. כולם בעצם נוטים לכך שהמצב הבא של האנושות, זו מערכת אחידה שאליה הטבע, במידה ולא נענה להתראות ולהכוונות שלו, ידחוף אותנו על ידי ייסורים רבים כדי שנגיע לאושר בכפייה או בדרך היפה, תוך כדי הבנה עצמית לגבי האופן שבו נצטרך להשתנות.

במושג "הטבע" אני מתכוון לכוחות הטבעיים שטמונים בנו כבחלקים של הטבע. אני מסתכל על הטבע כעל משהו נעלה, גבוה מאיתנו, משהו שיוצר אותנו, מניע ומפתח.

אנחנו לא מהווים משהו יוצא מן הכלל מכל השאר. כשאנחנו לומדים את רמות הטבע הדומם, הצומח והחי, אנחנו מסתכלים על זה מלמעלה למטה, חוקרים אותם בתור חלק מן העולם, אך משום מה, את עצמנו איננו מחשיבים כחלק מן עולם.

כל הנטיות שבתוך בני אדם נובעות מתוך הטבע שלהם. קיימים יסודות שמתפתחים על פי חוקים מסוימים – לכך אני קורא "הטבע שבנו" שמניע אותנו.

האם ידענו במאה ה- 5 כיצד מוכרחים להתפתח כדי להגיע למאה ה- 10? לא ידענו. ההתפתחות הפנימית שלנו דחפה לכך, הצרכים ההתפתחותיים שלנו. זהו החוק של הטבע.

קיים כוח אבולוציוני שמפתח אותנו ומכוון למצב מסוים. עד היום הוא הניע אותנו על ידי פיתוח האגו בנו, פיתוח הרצון לצריכה. דווקא זה מה שהנהיג אותנו במשך אלפי שנים עד שנות ה- 50 של המאה קודמת. בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה שעברה, תנועות הטבע האלה לקראת פיתוח האגו שלנו, החלו להיחלש, ואצל האנשים הופיעו דחייה ודיכאון. פתאום הם ראו שבעולם שלנו לפי ההתגלות האגואיסטית שלו – קח-תעשה-תנסה-תיצור – זה לא מספק להם מילוי.

כלומר, הסתיימה התפתחות האגו בנו ככוח המניע. אנחנו מתחילים להיכנס לשלב חדש לחלוטין של התפתחות האנושות, כשהאגו מתחיל להינעל. הוא הופך לאינטגרלי. ואנחנו מתחילים להרגיש בו את התלות הכללית.

והחשוב ביותר – החוקים הקודמים מפסיקים לעבוד: במשפחה, ביחסים בין בני הזוג, עם הילדים, בחינוך, שמהווה חינוך קווי (ליניארי), בחברה, בניהול הכספים, בכלכלה.

אנחנו רואים שהשיטות הרגילות שלנו האגואיסטיות: בחיסכון, בדיכוי, בניהול הכלכלי – כל זה כבר לא עובד. משהו קרה בעולם.

קודם זה לא היה. לפני כן באמת יכולתי לבנות את האושר שלי על פני הדיכוי של האחרים, להיות גבוה יותר, חזק יותר, עשיר יותר, מוצלח וחסכוני יותר וכו'. אך היום זה לא עובד.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי. חסרון המשאבים." 01.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
סימני התנועה לאינטגרציה
האם אנחנו מבינים את חוקי הטבע?
סוף התפתחות האגו