דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / נוצה קלה במשקל מאה טון

נוצה קלה במשקל מאה טון

שאלה: איזו יגיעה היא האמצעי להתקדמות הרוחנית, והאם אני יכול לעזור לחבר לתת יגיעה או שבאופן כזה אני גונב ממנו את עבודתו?

תשובתי: יגיעה זה מה שמעל היכולות האנושיות שלי. אני לא יכול לעזור לאחר להתייגע, אבל אני יכול לתת לו דוגמה כדי שיהיה לו קל יותר לבצע את היגיעה האישית שלו.

באופן כזה, אני לא גונב את היגיעה שלו, אלא להיפך – עוזר לו. ככל שאנחנו נעזור יותר זה לזה על ידי הדוגמה שלנו, בכדי שלחבר יהיה קל יותר לתת את היגיעה הגדולה ביותר שלו, כך אנחנו נתקדם בצורה יעילה יותר.

בכך אנחנו מחליפים את היגיעה הגשמית ליגיעה רוחנית! אז, היגיעה הגשמית נראית קשה מאוד, והיגיעה הרוחנית נראית קלה מאוד, מפני שאתה מצרף אליה את כוח הקבוצה. יוצא, שאתה צריך להזיז משא של מאה טון, ואתה מזיז אותו, משום שלעזרתך באים מיליון בני אדם שדוחפים יחד איתך את המשא.

אתה לא חייב להרגיש את כובד המשא הזה שנמצא לפניך ששוקל 100 טון. 100 הטון הללו דרושים רק כדי שדרכם אתה תשיג חיבור עם מיליון בני אדם.

לכן, אין כל צורך בייסורים חסרי משמעות, מאיתנו נדרש רק להבין מדוע אנחנו סובלים.

אם אתה מרגיש קושי, סבל, דחייה, צער, במקום מסוים, זה סימן שזאת לא היגיעה הנכונה. כמו שנאמר: "לא אותי קראת יעקב". אם אתה נותן יגיעה רבה ומזיע, סוחב את המשא הזה שניתן לך על ידי הבורא, זה סימן שאתה נותן יגיעה לא נכונה, והמשא הזה שייך למישהו אחר ולא לבורא.

כל ההנאה מהיגיעה היא – למען מי אנחנו מתייגעים?

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 15.06.2016

ידיעות קודמות בנושא:
להחיות את העבודה השגרתית
לוותר על ה"אני" הנוכחי
תבדוק שאתה לא מבזבז מאמצים לשווא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest