סרט בשחור-לבן עם סוף טוב ידוע מראש

כתוב, "אין עוד מלבדו", שחוץ מהבורא אין כוח אחר שפועל בעולם. אבל מאיפה אדם ייקח כוח ליגיעה? ובכלל, איך הוא יכול לעשות איזו פעולה עצמאית, אפילו הקטנה ביותר – מכאנית, גשמית, רוחנית, נפשית, ברצון ובמחשבה?

כי הרי קיים ספק אנרגיה אחד שממנו הכול עובד, כמו השמש, שמחייה את כל כדור הארץ. כוח אחד נותן אנרגיה להכול, לכל חלקי הטבע, בכל הצורות – גשמית ורוחנית. כל החיובי, וכאילו השלילי, מגיעים ממקור אחד.

יוצא, שגם העצלות שהאדם מרגיש, וגם כל ההפרעות שמפריעות להתקדמות שלו לגילוי הבורא, גם כן מגיעות מכוח אחד עליון. והאדם נמצא באמצע וצריך להחליט איך לקבל את ההשגחה העליונה, כלומר, איך להתייחס לכל הכוחות שפועלים על הרצון שלו.

כל המציאות זה הרצון של האדם שמרגיש שהוא עצמו קיים וכל מה שסובב אותו, הטבע הדומם, הצומח והחי ובני האדם. אבל כל זה, גם החיצוני וגם הפנימי, מצטיירים לו בתוך הרצון שלו והכול נובע מהכוח האחד העליון.

וכל מה שחסר לו זה לאחד את כל הצורות האלה, את כל התמונה הזאת, למקור אחד. וכשאדם משתדל לעשות זאת, הוא רואה בכל התהליך הזה, בכל האירועים שמתרחשים איתו, מקור אחד, התגלות של ההשגחה וההנהגה העליונה של הבורא, שאין עוד מלבדו.

הבורא מסדר כך שאנחנו מרגישים את ההשגחה היחידה הזאת בצורה של הרבה כוחות, שנאבקים זה עם זה, חיוביים ושליליים, שמתחברים בסופו של דבר בקו אמצעי ועוזרים לגילוי של הכוח האחד הזה לאדם.

בזה שמגלה את הכוח האחד הזה, אדם מתחיל להכיר את התוכנית הכללית, את מערכת הבריאה. והרצון שלו, שבו מתגלה מציאות כזאת, מסתדרת למערכת של "עולמות". אבל כשהוא מסדר את התמונה של תפיסת המציאות ועל ידי היגיעה שלו משייך אותה לכוח אחד, פתאום מגיע מקרה כזה, שמוחק לו את כל פרי עמלו שהוא השיג.

ושוב הוא צריך להתחיל לעבוד עם ה"רשימות" החדשות שמתעוררות בתוכו, ולשייך הכול לכוח אחד – "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומטיב". וכך, על ידי גילוי ה"רשימות" מצד הבורא, והיגיעה מצד האדם, הם עובדים כשותפים. הבורא כל פעם מגלה לאדם את התנאים החדשים, והאדם צריך להשתמש בהם כדי לסדר את הפאזל הזה שבו יפעל ויסובב אותו רק כוח אחד.

הכוח הזה יבלבל אותו, יתגלה ויסתתר, וכך שוב ושוב. ולכן יוצא, שביגיעה שלו האדם כל הזמן מוסיף מעצמו את מה שחסר בתמונה הכללית, בפאזל הזה, כדי לגלות בה את דמות הבורא.

כל חתיכה, כל "רשימו", כל מצב ומקרה עוזרים לאדם לגלות שהכול בא מכוח עליון אחד, וכוחות טובים ורעים פועלים כאן יחד כדי לתת לאדם אחיזה בתמונה שמורכבת מחלקים שחור ולבן. והוא לא צריך לשים לב, לא לשחור עצמו ולא ללבן עצמו, אלא רק לשייכות שלו למקור אחד, שדווקא ממנו באים שני הכוחות האלה.

ואז האדם מגלה את ההנהגה וההשגחה. ולכן על האדם רק לתת יגיעה לגילוי הבורא כסיבה לכל מה שמתרחש בתוך האדם ובמציאות שהוא מרגיש, בתהליך שאותו הוא עובר הודות לכל ההרגשות הללו.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 03.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עד כמה אני לא מתוקן?
עולם שבו "אין עוד מלבדו"
מה זאת אומרת "ללכת בדרך השם"