קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אדם מרגיש חסרונות שמופיעים בתוכו, ורק מתוכם הוא תופס את המציאות, מרגיש אותה וחי בה. הרגשת העולם תלויה ב"רשימות" שמתגלות באדם ולכן האנשים אינם מבינים זה את זה. מפני שכל אחד רואה, מרגיש, תופס ומפענח את המתרחש בהתאם לחסרונות האישיים שלו.
וחוץ מזה לא קיימים שני רגעים זהים, מפני שכל פעם בתוכנו מופיעים רצונות חדשים ובהתאם אליהם, גם המחשבות. כלומר, תפיסת המציאות כל הזמן משתנה, אדם אף פעם לא נשאר אותו אדם. מכאן צריך להבין שאין לנו שום אפשרות לעשות ביקורת לא על עצמנו, במצבים העצמיים שלנו, ובוודאי לא על מישהו אחר.
כי כל אחד נפעל מתוך אותו ה"רשימו" של הרצון שמתעורר בו באותו רגע. הפיתרון היחידי הוא ללמוד איך מעל לכל הרצונות האלה – להשתוקק לאיחוד, לחיבור. ואם כולנו נכללים הדדית זה בזה, אז אנחנו יכולים להגיע ל"מכנה המשותף", שנקרא "מרכז הקבוצה", איחוד, נקודת החיבור, "מלכות", האוסף של כל הנשמות שמשתוקקות לבורא ("כנסת ישראל").
אי אפשר לדון על התכונות הפרטיות ותפיסתו של כל אדם ברגע נתון, מפני שזה נקבע מלמעלה. ישנם אנשים שבאים ללמוד מפני שרוצים לקבל חכמה, ולומדים באופן אוטומטי ושכלתני את מה שכתוב. ישנם כאלה, שמחפשים הרגשות חדשות, אפשרויות לגלות את האור העליון, מלאכים, רוחות.
יש אנשים, שלפי טבעם קרובים יותר לשיטה הזאת ומשתוקקים באופן אינסטינקטיבי לחיבור, ואחרים, על אף שלמדו בצורה טובה מאוד את כל המאמרים על החברה, בכל זאת, אינם יכולים להבין שזה שייך אליהם וצריכים לממש את זה על עצמם. או שהם מוכנים לממש את זה, אבל באופן חיצוני בלבד, כמו מצוות גשמיות חיצוניות, במקום להשקיע בכך את ליבם בצורה רגשית.
כל בני האדם הם שונים, ואנחנו לא יכולים על סמך זה לשפוט את האדם. ההתנהגות שלו נובעת משורש נשמתו, ויש הרבה דרכים שמובילות אל הבורא. לכן צריך רק להשתוקק שכל אדם יימצא תחת ההשפעה המרבית של הסביבה הנכונה, שתעזור לו להתקדם בדרך שלו, בקצב שלו. ומה שייצא, ייצא.
צריכים להיות יותר סבלניים זה לזה בכל מה שנוגע להתפתחות ולהתקדמות הרוחנית. כי כאן לאדם יש בחירה חופשית רק בלהתחבר לסביבה הנכונה. וזה תלוי רק ב"רשימות" שמתגלות בו, איזה אור ישפיע עליו. גם הקצב וגם סדר ההתקדמות בזמן ההתכללות בסביבה מאוד שונים מאדם לאדם.
ישנם אנשים שתופסים מהר מאוד את העיקרון הזה ומוכנים לחיבור. אבל זה יכול להיות דווקא מפני שיש להם חיסרון חלש שלא מסתיר מהם את ערך החיבור. ובאחרים נמצא רצון אגואיסטי מאוד גדול ואכזרי, ולכן כל כך קשה להם לעכל שכל המטרה, התכלית הרוחנית, מתגלה בתוך החיבור עם האחרים.
הם אינם מסוגלים לשייך לכך איזו חשיבות לאיחוד, ולכן מתקדמים בדרך אחרת, רובה בחושך, בהסתרה, בקושי רב. אבל אחר כך, פתאום, מתרחשת הפריצה.
ידיעות קודמות בנושא:
אני מעורר את השחר
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
הדרך אל הבורא מלאה בקוצים
