שיעור זו פעולה, סדנה זה אמצעי

שאלה: אם הסדנה נערכת פעם בשבוע, איך האדם יכול להחזיק את הלהט הפנימי הזה?

תשובתי: השיעורים צריכים להפוך לסדנאות. יכול להיות שלא בכזאת צורה, אבל כשלפני שיעור הבוקר אנחנו שוב מבצעים פעולות חיבור, כוונה לפני השיעור, ואחר כך במשך כל השיעור מנסים להחזיק בה רק כדי להתחבר בינינו עוד יותר, אז החומר הנלמד על ידינו חייב לעזור לנו בזה.

בעצם, הסדנה הרבה יותר חלשה בהשוואה לשיעור. היא פשוט חשובה, מפני שאנחנו עורכים דיון מבלי לצאת מהנושא.

ושאנחנו מתרגלים וכבר נאחזים בחיבור ובשותפות הזאת שגילינו בינינו, אז השיעור יותר חשוב לנו. כי במהלך השיעור, כשכולנו יחד נאחזים ורוצים להיות יחד, על ידי זה שקוראים את מה שמתארים לנו המקובלים, אז אנחנו מזמינים את אותו "האור הפנימי" שמפתח את השותפות שלנו, עושה אותה יותר יעילה ועוצמתית.

העיקר שאת מה ש"תפסנו" בסדנה (את השותפות שלנו), אנחנו נוכל לנצל במשך כל השבוע בשיעורים וכל הזמן נגדיל עד לסדנה הבאה. והסדנאות – הן משהו נוסף, מזין.

מתוך השיעור הווירטואלי, 20.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לדרוש איחוד מעצמי
השקפת עולם שמשנה את האנושות
ה"אני" המשותף שנולד באיחוד