צריכה חכמה

שאלה: נניח, שיום עבודה במפעל מצטמצם לחצי, כלומר, אדם יצטרך 4 שעות לעבוד ו- 4 שעות ללמוד. אנחנו ניאלץ להקטין את משכורתו של האדם, אך להקטין אותה בהדרגה ולא בבת אחת, ולספק בנוסף לה את המינימום ההכרחי למחייה.

תשובתי: אני חושב שתוך כמה חודשים אפשר יהיה להתחיל בסוג אחר לגמרי של עבודה.

אנחנו נוכל להעביר את העיר, את כל השירותים שלה, את כל היחסים החברתיים, לצריכה חכמה.

צריכה חכמה זה כאשר אנחנו דואגים בקנה מידה של כלל העיר, כדי שלאנשים תהיה רמת מחייה נורמלית, לא מינימלית אלא נורמלית.

אנחנו יוצרים סל צריכה מסוים ודואגים שהוא יהיה לכל האוכלוסייה בתנאים מסוימים: אם אדם משתתף בחינוך, בהשכלה, בפעילות יצירתית וחברתית מסוימת, נניח שהוא עובד ברשת השירותים וחייב להישאר בעבודה הזאת. אז כל האנשים מגיעים בהדרגה לסל צריכה נורמלי.

שאלה: האם תמונה צרכנית נורמלית לקטגוריות הגיל שונות וקטגוריות המין תהיה שונה?

תשובתי: אני חושב שזה לא תלוי בשום דבר אחר, אלא רק בצרכים הפיזיים והפיזיולוגיים של האדם, ובשום פנים ואופן לא במצבו הסוציאלי.

שאלה: יש איזה אלגוריתם של קביעה? פשוט אני כאדם פרקטי, מייד מתאר לעצמי איך משתרך לו התור…

תשובתי: לא יהיה שום תור. אנחנו צריכים ליצור כזה שרות קהילתי, שפשוט יספק לאנשים שמית את כל הדרוש.

אספקה מינימלית צריכה להיות בצורה צרכנית, כדי שמשפחה תקבל את המינימום שדרוש לה לקיום, בצורה טבעית, ויכול להיות שחלק בצורה כספית.

שאלה: אבל בעיר קיים הכסף הפנסיות, הביטוח הלאומי לילדים.

תשובתי: לא, אנחנו מדברים על כך שמנסים להעביר את האוכלוסייה לסוג אחר של קיום.

בשביל מה בעיקרון האדם צריך כסף אם הוא מקבל שירות מלא לחלוטין? אנחנו מדברים על עיר שחיה לפי המבנה הסגור שלה, ועל אותה רמת החיים החכמה שאותה אנחנו צריכים לספק לאנשים, בהיותנו בטוחים שהם יחד עם החינוך לא יקבלו את האפשרות לעשות בזה ספקולציות. ולהימנע מזה אפשר רק על ידי אספקה טבעית.

מתוך שיחה "עיר ניסיונית, יציאה מהמשבר", 02.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כדי שלא תהיה פאניקה
בלי כפייה והגבלות
מי יוצר את המחסור?