קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך המדריכים צריכים לכוון את עצמם לעבודה משותפת בקבוצה של הלימוד האינטגרלי, כי הם הרי צריכים לבוא לשם מוכנים? איך הם צריכים להתכונן לזה?
תשובתי: זוהי עבודה על כל הקבוצה. בכך שמתחילים לעבוד איתה, אנחנו תחילה עוברים תיאוריה, אחר כך לוקחים אדם אחד ומתחילים לברר בקבוצה באיזה אופן אנחנו "נעבד" אותו, איך הוא ישתנה לנגד עינינו מזה שאנחנו "מעלים ומורידים" אותו, בכך שמראים לו, עד כמה הוא תלוי בנו. כך אנחנו עובדים על כל אחד, ללא שום קשר אם הוא יודע על כך או לא. זה משפיע על כל אדם ללא כל קשר להכנה שלו. כאן אי אפשר להיות לא שחקן, לא אטום, לא רגשי, זה פשוט הטבע שלנו.
לימוד כזה על ידי כל מיני תחבולות, השפעה של הסביבה הכוללת, של הסביבה הסובבת על כל אחד מאיתנו, מהווה את השלב הראשון, בתהליך שאותו אנחנו לומדים, אילו כלים קיימים בקבוצה בזמן ההשפעה על הפרט, על האישיות. באיזה סדר אנחנו יכולים להביא כל אדם למצב המסוים הרצוי, עד לכך שהוא מוכן לכול, בטוב וברע, בכעס ובשמחה, באהבה ובשנאה. מה גם שהמצבים שאליהם אנחנו יכולים להביא אותו, הם מצבים לגמרי ספציפיים מנוגדים.
אילו שרשראות לוגיות של השפעה על האדם חייבים לבנות, כדי שהוא יגיע דווקא למצב כזה? כי אנחנו הרי לא יכולים להביא מייד את האדם, נניח, למצב של ייאוש. תחילה אנחנו צריכים להראות לו מהלך פעולה מסוים, שממנו הוא מרוויח. אחר כך לשחק, שהפעולה הזאת היא הכי גדולה, שהשכר הוא בלתי רגיל. להביא אותו לכזה מצב, שכולם מסביב אומרים שכל זה מגיע לו וכבר צריך להתרחש, יכול לקרות ופתאום יוצא משהו הפוך לגמרי וכדומה.
כלומר, כל זה צריך להתרחש לפי שרשרת מסוימת של השפעות עוקבות. ובסופו של דבר כל אדם בקבוצה, אפילו ביודעין על כך מראש, בכל זאת צריך יהיה להרגיש, עד כמה הקבוצה יכולה לשנות אותו. בכך שעובר את כל שינויי הצורה האלה, הוא מרגיש את זה על עצמו.
והעיקר, אם הוא ירצה להשתנות, אז באיזה אופן הוא יבנה את הקבוצה תחתיו, כדי שהיא תשפיע עליו. כי כל התפקיד שלנו הוא לתת לאדם מכשיר לתיקון עצמי, להכרה עצמית, לשינוי עצמי בהשגת המטרה הנכונה. והמטרה היא, זה האדם המתוקן. ובעיקרון, אף אחד לא יתעסק בו, אלא פשוט נותנים לו ביד "אוסף כלים" מסוים כדי שבעזרתו הוא ישנה את עצמו.
אנחנו לא יכולים "לתכנת" עכשיו את האדם בלימודים האלה לכל החיים, למרות שבעיקרון אנחנו נשאף לכך, והחברה תעשה זאת. אבל באופן כללי, בשלב ההתחלתי של הלימוד אנחנו נותנים לו את האלמנטים הדרושים, כדי שהוא יבין לֵמה כל זה מוביל, בשביל מה, איך, מפני שהשינויים צריכים להיות בהכרח חכמים, מוכרים. הוא צריך להבין מה הוא בונה או מה עושים איתו, איך מייצבים אותו בשונה מאיך שאנחנו מפתחים בעולם שלנו את הילדים, שאינם מבינים, את מה שעושים איתם.
אנחנו ממציאים עבורם כל מיני משחקים, צורות של השפעות חיצוניות, עורכים תוכנית עבור כל גיל: בגן ילדים, בבית הספר, בחוגים, בבית. ואילו כאן האדם צריך באופן הכרתי, להבין באיזה "כיתה" הוא נמצא עכשיו, באילו שינויים, ובאיזה אופן צריך להתנהג, להוסיף משהו חדש.
בסופו של דבר אני צריך להגיע לכזה מצב שמהווה יציאה מוחלטת מהתפיסה האגואיסטית העכשווית שלנו של עצמנו ושל העולם לתפיסה הפוכה לחלוטין, לאלטרואיסטית.
מתוך שיחה על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מצב מתוקן
אתה יכול לתקן רק את עצמך
התיקון הוא תחילת השלב הסופי
