טעם של רגשות חדשים

שאלה: אדם צריך לפחות במקצת להרגיש את הטעם של יציאה "מתוך עצמו", הטעם של האינטגרליות. איך אפשר לעשות את זה? ממה להתחיל?

תשובתי: בתחילה אנחנו משתמשים בתהליך שלנו בלימוד משחק, שמראה עד כמה אנחנו מפסידים בשיתוף הפעולה בינינו בהיותנו אינדיבידואליסטים, ועד כמה אנחנו מרוויחים אם פועלים במשותף.

כאשר אנחנו פועלים במשותף, אנחנו לא מחברים את המאמצים שלנו, את הידע שלנו, אלא מולידים משהו חדש, כוח חדש, ידע חדש, אפשרויות חדשות, והעיקר, הרגשה חדשה, שנמצאת בינינו. שבה כולנו קיימים.

בתוך השותפות החדשה הזאת, אנחנו מתחילים להרגיש אפילו לא את ה"אנחנו", מפני ש"אנחנו", זה סכום של אינדיבידואליסטים שהתאספו יחד. כשאנחנו יוצאים מתוך עצמנו, האינדיבידואליסטים, אנחנו עוברים למצב האינטגרלי הבא, שנקרא "אדם". ואנחנו צריכים להשתדל להתחיל להרגיש אותו. אבל זה כוונון עדין.

שאלה: מהו הצעד הראשון על מנת להתחיל להרגיש את זה?

תשובתי: אני חושב שזה נבנה על שיחה, על דיונים, על הבנה ועל שיתוף הדדי.

בהדרגה נוצרת כזאת שותפות, כזאת הבנה הדדית, עמוקה, לא מילולית, כשאנשים מתחילים להרגיש מה מקשר ביניהם, מה הדבר המשותף עבורם. זו המטרה המשותפת, אבל לא עבור כל אחד מאיתנו, אלא המטרה שנמצאת מעלינו: ההרמוניה עם הטבע, הטבע, שאותו אנחנו צריכים להבין, לתפוס את משמעותו, את התכונות שלו, את התוכנית שלו, את היחס שלו אלינו, באיזה אופן אנחנו נכנסים לתוכו וקיימים בו. אבל אנחנו קיימים בו רק בזכות זה שמחוברים בינינו. דווקא החיבור בינינו יוצר את אותה "הביטנה", הרקע, את החיישן האינטגרלי שלנו, שבעזרתו אנחנו מרגישים את הטבע האינטגרלי, שכאילו מתגלה בנו ברגש המשותף שלנו.

ואז אנחנו מתחילים להרגיש את המחשבה שלו, השכל, המטרה, התוכנית, ומתחילים בהדרגה להשיג אותו. חוץ מההרגשה שהוא קיים, אני מתחיל להשיג אותו, לגלות, אבל לגלות בפנים, בהרגשה המשותפת שלנו.

אני יחד עם כולם מתחיל לגלות את זה יותר ויותר. אנחנו מתחילים לחלוק בהתרשמויות הרגשיות שלנו ולדון בזה מנקודת מבן הגיונית: מה זאת התוכנית הזאת, מה זה הכוח הזה שמנהל אותנו ואת האחרים, איך משתנה תפיסת העולם שלנו כשאנחנו מתחילים להרגיש את הכוח הפנימי של הטבע, שמסתבר שנמצא כאן בפנים, וכל העולם שלנו כאילו נמצא על המצע שלו, והוא מהווה רשת כוחות שמחזיקה את כל העולם ומנהלת אותו, אז מה זה הכוח הזה, מה זאת האנרגיה הזאת.

כשאנחנו מתחילים לברר את זה בינינו, בקרב החברים, אז כל אחד מאיתנו קודם כל מגיע לדעה משותפת ומקבל מכולם את הרגשות והשכל ההכרחיים הנוספים. ודרך הרגשות והשכל המשותפים האלה אנחנו מתחילים להשיג את אותה ההרמוניה ואת אותו הכוח האינטגרלי של הטבע, שאף אחד לא יכול לגלות ולהשיג אף פעם באופן אינדיבידואלי.

דיון כזה צריך להיערך במשך כמה שעות בקבוצה שמורכבת מעשרה אנשים ושני מדריכים, באווירה רגועה, עם חומר קריאה מסוים.

מתוך שיחה מס' 17 על חינוך אינטגרלי, 28.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האדם של היקום
נקודת מפנה
הסכמה למשיכה ההדדית של "האור המקיף"