מי אני, צדיק או רשע?

איזה קשר קיים בין שנאה לרע והצלה מהרע? מצד אחד, אנחנו מבחינה אנושית מבינים, שאם אני שונא משהו, אז אני מתרחק מזה. זה שומר ומגן עליי, עוזר להישמר מהרע. אך ברוחניות זה לא עובד כך. ברוחניות אני צריך להזמין את האור העליון כדי לתקן אותי.

כדי להבין את זה, ישנה הוראה נוספת, שהעולם נברא רק עבור שני מצבים של הרגשה, ההכרה של הרע המוחלט, או של הטוב המוחלט. לא ניתן לנו שום דבר אחר. כלומר, העולם נברא או עבור רשעים גמורים או עבור צדיקים גמורים, אחד מהשניים, אין שלישי. לכן, להיות צדיק לא גמור זה יותר גרוע מאשר להיות רשע גמור. איך זה יכול להיות? אבל כך נאמר.

למה מתכוונים המורים שלנו? הם כותבים שמצד הבורא אין בעולם שום דבר שתהיה לו משמעות כפולה, כלומר קצת טוב וקצת רע. מצד הבורא קיים רק מצב מוחלט, או הטוב המוחלט או הרע המוחלט, כלומר או השפעה גמורה או קבלה גמורה. ולכן, אם האדם רוצה להתקדם אל המטרה, אסור לו להסכים עם זה שיש בו קצת מזה וקצת מזה. זו התכונה הכי רעה, המצב הכי גרוע.

תכונה רעה, זה כאשר אנחנו מסכימים עם המצב. מצב גרוע, זה כאשר אנחנו נמצאים בזה ומרגיעים את עצמנו בכך שזה לא נורא, קיים בי קצת מזה וקצת מזה, אני לא גרוע ולא טוב מאחרים, קיימים גם כאלה וגם כאלה. בכך שאני מרגיע את עצמי במסקנה כזאת, אני לא אגיע למצב של רשע גמור או של צדיק גמור. אם אני לא משיג את המצבים האלה, זה סימן שאני תלוי במצב לא ברור ואין לי שום כיוון ומגמה להתקדמות קדימה.

מצד הבורא לא קיים הבדל בין טוב ורע. מנקודת מבטו אין משמעות כפולה, הכול זה טוב מוחלט. במצב שלנו, בעולם שלנו, אם האדם מתחיל לתפוס את הכול כמגיע מהבורא, אז כבר הוא מברר את היחס שלו לעולם. אם הכול נובע מהבורא, אז אני תופס את העולם, או כנובע ממקור טוב נצחי ושלם, או שאני תופס את העולם מלא בייסורים, ניגודים וחוסר משמעות. ואם כך הוא הדבר, סימן שאני לא מאמין, לא מרגיש, לא מכיר בכך שהעולם הוא בעצם נצחי, שלם, טוב, כמו מי שברא וממלא אותו.

בשביל מה זה ניתן לנו? אם אנחנו מראש מקבלים את התפיסה של העולם כשלם, טוב, נצחי, מלא באור, אז אנחנו אומרים בעצם שהבעיה היא בנו, בהבנה שלנו את העולם, בהרגשה שלנו. אם אני מרגיש את העולם כהפוך למוחלט הזה, שכרגע איני יכול לתאר אותו לעצמי, אז זה אומר שאני מעריך את עצמי, ואת התכונות שלי כהפוכות לכך, כאגואיסטיות. כלומר, כשאני לא רואה בעולם שום דבר טוב, זה אומר שאני רשע, שאני לא מצדיק את הבורא, אלא מאשים אותו בזה שהוא עשה את זה כך. ואז אני בכלל לא מכיר בכך שהוא קיים ושהוא ברא את כל זה ומחזיק את הכול, כלומר אני מכחיש את קיומו של הכוח העליון.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס בליטא, 25.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עד כמה אני לא מתוקן?
לרשעים אמת משלהם
לא רוצה להיות בובה על חוט!