קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מאמר דיעה של ד. קוזי, פרופסור:
העברת הייצור למדינות המתפתחות נתנה לאנשים נזקקים עבודה, הגדילה את הכנסותיהם והגדילה את התוצר הלאומי הגולמי של המדינות האל, היא אפשרה לאנשים במדינות המפותחות לקנות מוצרים שיוצרו בעוצמות של חברות אפשור במחיר נמוך יותר, וכן אפשרה לצרכנים לקנות מגוון רחב יותר של מוצרים.
אולם על אף שהמשכורות השתפרו, זה לא הביא תועלת, כיוון שבעלי האדמות והיצרנים המקומיים הגדילו את כל המחירים, ולכן ההכנסות הופנו רק לרכישת הדברים ההכרחיים ביותר, וכל הכסף העודף הלך לבעלי האדמות וליצרנים. אך מדדי התמ"ג גדלו, זאת אומרת, לכאורה הכלכלה השתפרה.
שתי מסקנות: התעסוקה אינה תנאי לפריחה, תעסוקה מלאה יכולה להתקיים בחברה משועבדת, שחיה בעוני קיצוני, וצמיחת התמ"ג אינה אומרת שהכלכלה השתפרה. המספרים האלה אינם אומרים דבר.
הכלכלנים מסתכלים על מצבים ריאליים, ומוציאים מהם את המאפיינים, שאותם הם רואים כלא חשובים. התוצאה לוקחת בחשבון רק את מה שהכלכלנים רואים כהכרחי כלכלית, וכל המודלים הכלכליים קורסים.
הכלכלנים הם רמאים, ומהווים מליצי יושר של החמדנות.
כלכלת העסקים היא עסק, והוא מוגן על ידי מערכת החוק. כיוון שהיצרנים תמיד יוכלו להעלות את המחירים מספיק, כדי לקבל את כל הכסף. האנושות משועבדת על ידי כזה מנגנון כלכלי, אולם השעבוד הזה מוסתר באופן קבוע ומוקפד. הכנסתם של אנשים מסוימים פירושה עבדות לאנשים אחרים. כך שאם שיפור חיי האדם הוא משימה כלכלית, שום כלכלה המונעת על ידי רווח לא תצליח ליישם אותה. אם האנשים לא יגנו על האנושות, רוב האנשים תמיד יהיו עבדים. האם זהו העולם שבו הם רוצים לחיות?
התייחסותי: אנחנו נמצאים בתהליך של חשיפת המערכת הזאת, ומתוך ההכרה שלנו בחוקי הטבע ובחוקי העסקים המנוגדים אליהם, אנחנו נבין באיזו מערכת אנחנו רוצים לחיות. המערכת הזו יכולה להיות רק אחת – חברה עם חלוקה שוויונית של מלאי מוגבל בצורה חכמה של מוצרים ושירותים.
המילוי (הסיפוק) מושג על חשבון החיבור והשגת משמעות החיים והעלייה של כל החברה למדרגה הבאה שלה – החברה האינטגרלית, שבה כל אחד מרגיש באיחוד הכללי את דרגת הקיום הבאה.
ידיעות קודמות בנושא:
משחק על שער אחד
עבדי העבודה
מגדל בבל הפיננסי
