קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע כל כך קשה לתאר לעצמנו את הדרגה הבאה?
תשובתי: זה לא חוסר יכולת לתאר או חוסר דמיון, אלא חוסר שיתוף פעולה הדדי בין בני האדם.
אם אנחנו משחקים בחצר עם חברים, אז אנחנו מתארים את זה לעצמנו די מהר מפני שמוצאים שיתוף פעולה הדדי זה עם זה. אחד אומר משהו, השני מוסיף עוד משהו ובאופן כזה נוצר משחק.
ואילו כאן, עדיין איננו יכולים להתאסף יחד, לתאר לעצמנו את הדרגה הבאה. חסרה לנו עזרה הדדית, עדיין איני מרגיש בזה את תמיכת החברים.
זאת לא אשמתם וגם לא אשמתי. בשביל זה קיימים האימונים, שמתוכם מתחילה בהדרגה להצטייר הדרגה הבאה.
כי הדרגה הזאת עדיין לא נמצאת בנו, אנחנו לא אשמים בזה, אנחנו פשוט צריכים להשקיע מאמצים, והאור העליון יתחיל לייצב אותה בתוכנו. והוא כבר מייצב אותה בתוכנו, רק שזה לוקח זמן.
כל פעם אנחנו משתוקקים לדרגה הבאה, כמו ילדים, בכך שלא מבינים, משחקים, טועים, אבל אנחנו רוצים! ולא משנה מה אנחנו רוצים, יכול להיות שזה בכלל לא מה שצריך, אבל המאמצים האלה מזמינים את האור העליון והוא בהדרגה מייצב בנו את המדרגה הבאה: תחילה בדמיון שלנו, אחר כך באיזה שהן הרגשות מעורפלות, אחר כך מייצב ביחד גם את ההרגשות וגם את המחשבות, איזו הבנה של "מה צריך להתרחש", ואחר כך, את מה שאנחנו לומדים, מרגישים, שומעים מחברים אחרים, הכול מתחבר יחד. אנחנו פתאום מתחילים לקבל את המחשבות והרצונות שלהם, וכל זה מתחבר יחד.
ואם קשה לנו לתאר לעצמנו את הדרגה הבאה, זה סימן שעדיין לא משכנו מספיק את האור העליון, כדי שהוא ייתן לנו לפחות איזו שהיא התרשמות, איזו צורה של המדרגה הבאה. אבל אני בטוח שאנחנו נתגבר על זה.
מתוך הסדנה הראשונה בכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תיצור בתוכך את הבורא
אימון פסיכולוגי
ההשתוקקות לכוח העלייה
