המערב המסכן

יחסית לא מזמן החל השלב של ההתפתחות האגואיסטית באופן עמוק ובקנה מידה גדול, שמבוסס על קשרים שאותם הולידו התעשייה והמסחר הבין לאומי. היזמים במדינות המפותחות התחילו להבין, שאם מעבירים את הייצור לסין או להודו, כוח העבודה יהיה הרבה יותר זול עבורם. הם העבירו בהדרגה את המפעלים שלהם למדינות של העולם השלישי, הכשירו את הפועלים והעמידו אותם מאחורי ה"מכונות".

אבל יצא שכרו בהפסדו. מצד אחד, זה הגדיל את הרווחים, אבל מצד שני, מדינות המערב איבדו את ה"תוכן" הקודם. מה אכפת לבעל המפעל אם המפוטרים במדינה שלו הפכו למובטלים? "שהפוליטיקאים ידאגו לזה, ואילו הדאגה שלי, היא להרוויח כסף". בסופו של דבר המדינה נאלצה לדאוג למיליוני בני אדם שנשארו ללא אמצעי קיום. מדינות המערב החלו להתדרדר לעוני, להיכנס לחובות ולהדפיס כסף ללא שום כיסוי של ערך ריאלי. בעבר הכסף היה קשור לזהב ושיקף עושר ריאלי, ועכשיו לא.

כך יצא, שמדינות המערב המשגשגות והמפותחות, הפכו לעניות. העוני של התושבים עדיין לא כל כך מורגש, אבל התהליכים מצטברים ובהדרגה יוצאים לאור.

עוד יותר גרוע, שהתעשיינים והסוחרים בדרגה בינלאומית, בכך שהתעשרו על חשבון הרווחים הגדולים, מהעברת הפעילות למדינות העניות בעולם, צברו כוח רב והחלו להשפיע על הממשלות שלהם באירופה ובאמריקה. באופן כזה, הערכים של ההתעשרות האגואיסטית והכסף עלו לפסגת הפירמידה האנושית ודווקא אנשים כאלה רכשו שלטון על הכול.

בסופו של דבר, הגענו למשבר הכלכלי הפיננסי. אלא הם המצבים שאליהם מביא אותנו האגו, וחוץ מזה, מאחר ובמדינות המפותחות המבנה הקודם של החברה נהרס על ידי התרוששות שכבות שלמות של האוכלוסייה, זה השתקף בצורה שלילית בחינוך, ובכלל על ביחסים הסוציאליים.

בסופו של דבר, אנחנו מגיעים למשבר הגלובלי הכולל. הקשר ההדדי הכולל הפך לכל כך תקיף עבור כל אחד, שגם המדינות הצרכניות ה"עשירות", והמדינות המייצרות העניות שמייצרות את רוב התוצרת של העולם, מצאו את עצמן ברשת כללית הדוקה. כי כל מה שמיוצר בעולם השלישי, צריך למצוא קונים בעולם המפותח הישן. אבל יש פחות ופחות קונים, מפני שבמערב האנשים נשארים ללא אמצעים. כתוצאה מכך המשבר העולמי מתרחב ומעמיק.

מתוך שיחה מס' 13 על ה"חיים החדשים", 11.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אל תטביע אחרים היום, כדי שמחר לא יטביעו אותך
המרפאים של העולם
להתחבר כדי לשרוד