כאשר נגמר הדלק

כתבי הרב"ש, דרגות הסולם, מאמר 921, "הצורך במעשה דלמטה": "וכח זה של השפעת התענוג זהו שליטתו של יצר הרע, והוא נמצא בגלות תחת שליטתו. ובו בזמן שאין לו מה לתת לאדם, אז אין לו שום שליטה על האדם. וכמו כן אם היה יכולת שאדם יוכל לוותר על התענוגים שלו, גם אז לא היה משועבד אליו.
לכן בגלות מצרים שפרעה היה משפיע להם את התענוגים שלו, אזי הם היו משועבדים לפרעה, ולא היו יכולים לצאת מהגלות".

ככל שהאדם מתקדם יותר לרוחניות, כך הוא נעשה חלש יותר. זה נקרא שהוא יותר משועבד ל"פרעה", האדם נעשה יותר חלש לתענוגים. פעם הוא היה גיבור, יכול היה להתגבר על הרצונות שלו, לשלוט בעצמו, לחייב את עצמו, אבל ככל שמתקדם יותר, הוא כאילו נחלש וכבר לא מסוגל לחייב את עצמו להתגברות, לא יכול כאילו "לדרוך על עצמו".

כל העניין הוא בזה, שמקודם הוא עבד על עצמו עם הרצון לקבל, כדי להרוויח יותר, להצליח יותר. הוא נענה לקריאות הקבלה והמאמצים שלו הצדיקו זאת. ואילו עכשיו, כאשר העבודה הרוחנית מונעת ממנו את המשיכה האגואיסטית בצורה של מילוי "בוער" וברור, כאשר להיפך, מקדימה כבר שום אינו מושך, אז האדם מאבד כוחות, חומר דלק והופך ל"סמרטוט".

וזה סימן להתקדמות. אנחנו מסתכלים על אנשים אחרים, שיש להם עוצמה וביטחון, אבל הם הרי מקבלים מילוי באותם הכלים שאיתם הם עובדים. ואצלנו המילוי צריך לבוא בכלים ההפוכים לכלי ה"עבודה" שלנו. איך זה יכול להיות: אני נותן יגיעה, ומישהו אחר מקבל את המשכורת? תציע דבר כזה לכל אדם בעולם, ואתה תצטרך לחייב אותו לעבוד בדומה למה שהיה בברית המועצות, יהיה צורך להעמיד פקחים ושוטרים, כדי שהם לא יורידו את התפוקה…

לכן, אסור להסכים עם החולשה העצמית, אבל, למעשה היא מעידה על ההתקדמות לקראת ההשפעה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 15.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כל העניין הוא בממיר
סוכרייה לחולה סכרת
רמה את האגו – או שהוא ירמה אותך