אין מקום מוגן ובטוח יותר מהידיים של אמא

הוולד מבטל את עצמו, וזה כל תפקידו. כל מה שעושים איתו, הוא מקבל בהכרת תודה ותמיד תופס את העליון כטוב ומטיב.

העבודה שלי היא רק לבטל את עצמי, מה שלא יהיה: בכל מיני השינויים מסוף העולם ועד סופו. ואני, למרות הכול, מחזיק את עצמי במצב של השפעה, "חפץ חסד". זה אומר שאני נמצא בעליון, מבטל את אישיותי, את עצמאותי, ולא מפריע לעליון להשפיע עליי, שיעשה איתי מה שהוא רוצה. כמו תינוק בידיים של אמא שלא חושב על כלום.

אם היו לוקחים אותך על הידיים, איך היית מרגיש? תאר לעצמך שעשרה אנשים תופסים אותך ומרימים אותך באוויר. ולמרות שללא ספק יספיק להם הכוח להחזיק אותך, אבל אתה כולך תרעד במתח שמצאת את עצמך בידיים של מישהו. אתה תפחד ליפול ותהיה בספק האם הם מחזיקים אותך חזק.

לתינוק אין ספקות כאלה. ראיתם באיזו שלווה הוא ישן על הידיים של אמא, כזאת היא התכונה של הביטול העצמי כלפי העליון. אצל התינוק זה נעשה באופן טבעי. אבל בזכות כאלה כוחות העובר גדל במֵי אימו. כלומר, בהימצאו באח"פ של העליון, הוא מבטל את עצמו כלפיו מה שלא יקרה, בטוב וברע, לא משנה באיזה מצב. הוא רק יותר ויותר מגדיל את הנאמנות והביטול שלו.

זו נקראת "עביות דשורש", וזאת עבודה מאוד לא פשוטה, עבודה קשה. בזה אתה מצייר את הציור הראשון שלך. איזה אור שלא יבוא, אתה רק מבטל את עצמך, מה שלא תרגיש: ייסורים או תענוגים, חסרון או שפע, וכך אתה מייצב את עצמך, הופך להיות דומה לבורא בצורה הראשונה שלך, שנקראת "עובר".

העובר נמצא במימי אימו ומיוצב ל"פרצוף רוחני": 10 ספירות שמלאות באור הנפש. וכאשר הוא מסיים לחלוטין את הביטול העצמי שלו ואין לו יותר מה לעשות במדרגה הזאת, בדרגת "עביות דשורש", הוא צריך להתקדם קדימה, וזאת נקראת "לידה".

ההבדל בין המצבים האלה הוא גדול מאוד, כי בזה שנולד הוא מתחיל לעבוד עם כלים דקבלה. הוא מרגיש את עצמו מנותק מהעליון. הלידה היא השינוי המשמעותי והגדול ביותר מכל השינויים שמתרחשים בדרך שלנו.

העובר, הוא כל אחד מאיתנו שמבטל את עצמו כלפי האחרים שהופכים להיות עבורו לרחם של אמא. והעובר המשותף שלנו הוא אותו השדה המקשר, שאותו אנחנו רוצים ליצור בינינו. אם אנחנו מתחברים כולנו יחד, אז מימי אמא עבורנו הופכים לגילוי הכללי של הכוח העליון שבתוכו אנחנו נמצאים.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 29.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התפתחות העובּר הרוחני
כיצד לצאת מעבר לגבולות היקום
כמו עובר ברחם אמו