החומר הוא כוונה לא ממומשת

שאלה: אנחנו מנסים ליצור יחד את הרצון המשותף שלנו. כיצד אפשר לזרז את התהליך, כך שנעבור מהמאמצים הגשמיים להשגה הרוחנית?

תשובתי: למעשה, לא קיימים שני עולמות: גשמי ורוחני. פשוט כל עוד אין בכוחנו לממש את הפעולות בכוונה, נדמה לנו שאנחנו מממשים אותן בגשמיות. העולם הזה מתקיים כתוצאה מחוסר הכוונה, ואז אני עובד עם "בטון וברזל", בצָרות ובצעקות. כל זה הוא ההתגשמות של הליקויים בכוונה שלי.

זה מה שבסופו של דבר מהווה העולם הגשמי שלנו. ואין ברירה אחרת. בינתיים, כמו בני יעקב בגלות מצרים, אנחנו צריכים לעבוד "בחומר ולבנים"…

בכללות, המקובלים נתנו לנו כמה פקודות, שעל ידי ביצוען אנחנו מזמינים את הכוח העליון שישנה אותנו.

אינני יודע מי אני עכשיו. הרי נמצאים בי אלפי נתונים ואינני יודע כיצד ובאיזה כיוון לשנות אותם. וגם אין לי את היכולת והכוח לשנות אותם באופן עצמאי. כי השינויים המעשיים הם מהותיים, ונכון לעכשיו אינני יכול לתאר לעצמי את המדרגה הבאה, את הצורה החדשה.

ולכן נתנו לנו את העולם הזה ואת הקבוצה, שהם דברים שאפשר "לשחק" איתם. אפילו אם אני פועל בגשמיות, באופן אגואיסטי, עדיין אני מזמין בכך על עצמי את השפעת האור העליון. זהו אמצעי מאוד מיוחד: אני יכול להתחבר למושג "אנחנו" ויחד אנחנו מפעילים את המנגנון של הקבוצה בעזרת הכוונות, הלימוד, ההפצה וכדומה. בכך אנחנו מפעילים מנגנון עליון עוד יותר, "ג"ר דאצילות", שמשם מגיע אלינו האור המחזיר למוטב ("האור המקיף") ומשנה אותנו.

אנחנו משתדלים להתחבר, עורכים אירועים משותפים וסעודות משותפות, לומדים יחד ועוסקים בהפצה ובקבוצה. אבל העיקר הוא החיבור בינינו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 17.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
זה הכול עניין של כוונה
חוזרים ל"אנחנו"
עולם הכוונות שלנו