כוכב של ישֵנִים

הבורא, הטבע, זה הכול, ואנחנו קיימים בתוכו. אך בגלל ההסתרה שנעשתה עבורנו, יש לנו את היכולת לראות את עצמנו ואת הטבע בצורה מוזרה מאוד: כאילו אנחנו קיימים בצורה עצמאית ממנו ומסוגלים לפעול בעצמנו ולהחליט בעצמנו על משהו.

זה ממש דמיון. גם אנחנו בעצמנו, גם העולם, גם כל הפעולות שלנו, המחשבות שלנו, הדעת שלנו – זאת פנטזיה גמורה. כל זה נעשה על מנת לתת לאדם נקודה התחלתית, שממנה והלאה הוא יוכל להתקדם באמת באופן עצמאי. אחרת לא היה ניתן לבנות את היסוד שיאפשר לנו להיות "אדם". "אדם" פירושו "דומה" לטבע, לבורא, בכל שיעור הקומה.

אבל אם אנחנו רוצים לגדול בצורה נכונה, אנחנו צריכים כל הזמן לזכור שאנחנו נמצאים בתוך הטבע, והוא קובע עבורנו הכול: את המחשבות, את הרצונות, את הכוונות והיחסים בינינו, את כל המקרים שקורים לנו, את כל החיים שלנו. הטבע שולט עלינו לחלוטין. זה לא רק שהוא מנהל אותנו, אלא אנחנו בכלל לא קיימים.

אנחנו נמצאים בתוך השקר הזה, בתוך האשליה שאנחנו כביכול קיימים, כמו בחלום או באגדה כלשהי. אך אם ננסה לרכז את תשומת ליבנו, את המחשבות שלנו ואת התפיסה שלנו, במטרה להתעלות מעל לאגו שלנו, מעל לטבע הנוכחי שלנו, שבו נמצא כל החלום הזה, כל הדמיון הזה – הרי שנוכל לנסות לפרוץ מתוך החלום הזה ולהגיע לאמת.

לשם כך אנחנו פועלים: אנחנו מתאספים בקבוצה, לומדים ומבצעים את כל עצותיהם של המקובלים. הרי למעשה, הם רוצים להוציא אותנו מתוך חוסר-הקיום השקוף הזה, מתוך החיים בחלום, מתוך הערפל, מתוך הבור העמוק שבו אנחנו שקועים. ולכן הם נותנים לנו עצות שונות על הצורה שבה עלינו להתרכז ולנסות לתפוס את המציאות האמיתית, על מנת לסלק את הענן הזה ולראות את האמת. וזאת כל העבודה שלנו.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 11.03.2012

ידיעות קודמת בנושא:
הצל המתפוגג של העולם עם הרצון האגואיסטי
מביט לתוכי כמו בראי עד כדי סחרחורת…
לקפוץ מעל התהום