הטיפה האחרונה של המאמצים

כנס הערבה. שיעור מס' 3

שאלה: כשאתה נכלל בפעולה משותפת, אתה לפעמים מרגיש איחוד עם החברים, אפילו במחשבה, אבל ברגע האחרון מורגש שחסר משהו, מאמץ בתוך מאמץ, הטיפה האחרונה. איך להשיג את הטיפה האחרונה הזאת כדי שנוכל לפתוח את הלב אחת ולתמיד, להגיע לצעקה הזאת?

תשובתי: הטיפה האחרונה הזאת היא בדיוק נקודת הלידה, נקודת יציאת מצרים, והיא הקשה ביותר. האדם מוכן ללכת כמעט עד הסוף, ואחר כך הוא רואה לפניו קיר, חומה, משהו שהוא לא מסוגל אליו, ופתאום יש לו אלפי תירוצים. היצר הרע אומר לו: "אתה עוד צריך לסדר כמה דברים, עוד לא למדת את כל תלמוד עשר הספירות, אתה עוד לא מכיר את כל מאמרי "שמעתי" בעל פה, יש לך עוד כל מיני דברים לעשות", וכן הלאה. וכך גם כלפי החברים.

זאת אומרת, במקום שבו אתה באמת מגיע לנקודה שבה אתה צריך לשבור את האגו שלך ולהתחבר, ליצור את נקודת ההלחמה בינך לבין החברים – כאן אתה לא מסוגל.

ליצור את ההלחמה, זה אומר שאותה טיפת הדבק תיפול עכשיו על הקשר ביניכם ותדביק אתכם יחד, שתהיה דבקות. את זה אתה לא מסוגל לעשות. ברגע האחרון אתה פתאום נסוג אחורנית.

וכאן יעזור רק המאמץ הכללי. לכן תפילת יחיד אינה עוזרת. התפילה צריכה להיות תפילת רבים. אתה צריך להתפלל עבור החברים ולא עבור עצמך, וכל הקבוצה, או רוב הקבוצה, צריכה להתפלל יחד. ואילו אתה מספר לנו על מאמץ יחיד. על מאמץ יחיד אתה יכול לספר לנו עוד אלף שנה, שום דבר לא יקרה לך. הכיוון עצמו מובן, מוכר, אבל הוא לא נכון. כי בסופו של דבר אתה לא דואג לחיבור עם החברים.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס הערבה, 24.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המחסום הוא בליבך
אתה תצא עוד מהחושך, אם רק תדאג לאחרים
זרעים של השפעה מעל לקרקע של האגואיזם