המחסום הוא בליבך

כנס הערבה. שיעור מס' 3

שאלה: כל מי שהתאסף בכנס שלנו, וכל הכלי העולמי, למעשה נמצאים בתוכי. כולם רוצים רק דבר אחד: שאגיע לבורא. אז למה אני לא רוצה את זה?! האם אני בעצמי הוא זה שמצייר את המחסום הזה, אבל הוא לא קיים?

תשובתי: המחסום הזה קיים בתוך הלב שלי, הוא מחסום פסיכולוגי. על איזה מחסום אתם מדברים? – אני חייב להפוך את הראייה שלי מלהסתכל על עצמי, להסתכל על החברים. ההיפוך הזה, האינוורסיה הזאת שאני חייב לעשות, נקראת "מחסום".

אבל אם אנחנו עושים מאמץ הדדי, כדי להתחיל להתייחס כך לחברה, להחשיב אותה כחשובה יותר ממני ולתת לה להיכנס לליבי – אז המחשבה המשותפת הזאת עוזרת. זה נקרא "איש לרעהו יעזורו", והמחשבה המשותפת הזאת נותנת לכל אחד את הכוח לבצע זאת. כמו שכתב הרב"ש, בכל אחד מאיתנו יש כוח קטן מאוד לרוחניות, להיפוך הזה, כוח קטן מאוד. אבל אם נהיה יחד, וכל אחד יקבל כוח מכולם, כן נהיה מסוגלים לעשות את זה.

אנחנו נעשה מאמץ משותף, כל אחד לחוד, וכולנו יחד, כאן, בכלי העולמי, בכל החלקים שלו, בכל המינים שלו, כולנו יחד. ובמקרה כזה, אין ספק שנצליח. אין כאן שום מניעה. זאת הפעולה החופשית היחידה שלנו. הבורא מצפה לזה מאיתנו, העולם מצפה לזה מאיתנו, על אף שהוא עדיין לא מבין את זה.

אין כאן כלום, חוץ מזה שכל אחד צריך להכניס את עצמו לכולם, או לתת לכולם להיכנס לליבו.

אם כולנו יחד נחשוב על זה, תראו מה ייצא. הגענו לביצוע פעולת מעבר המחסום, אז בואו נשתדל. זה מה שאנחנו מבצעים כאן ועכשיו.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס הערבה, 24.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הטיפה האחרונה של המאמצים
זרעים של השפעה מעל לקרקע של האגואיזם
החוצפה של התפילה