נוסטלגיה על העתיד

אנחנו נמצאים עכשיו אחרי כנס מיוחד, שפעל בצורה מאוד מאוד חזקה על כולנו, שנתן לכל אחד ואחד הרגשה של איזה כלי חדש, ועכשיו לכן חשוב לנו לעבוד עם אותו הכלי. שכל רגע, יום יום, אנחנו נראה תוצאה מתגברת מאותו הכלי. לא שזה ילך ויישכח ויעלם, כמו שכל הדברים מהחיים נעלמים תחת השפעת ההווה, אלא ההיפך, שכל מה שהשגנו שם יגדל על ידי ההווה. ואת ההווה אנחנו נראה רק בפוקוס דרך הפריזמה הזאת שקיבלנו בכנס. דרך הייחוד, דרך החברה.

אבל בפועל, איך אנחנו מממשים זאת? – אנחנו צריכים לחזור על אותו החומר. רצוי שזה יהיה בחברה, שמורכבת לפחות מעשרה אנשים, ושבחזרה על אותו החומר, אנחנו שוב ושוב נעורר גם את הרשימות, גם את הביקורת הנוכחית, כך שלמרות שאנחנו נמצאים כביכול בתוך אותה השיחה, זה לא יהיה כמו בסרט הוליוודי, או זיכרון נוסטלגי.

אנחנו לא נמצאים במה שהיה, אלא אנחנו עכשיו רוצים למשוך מהעבר להווה, לכלים הנוכחיים, למצב הנוכחי, את אותן ההתפעלויות ולהיות איתן עכשיו. אבל אני לא חוזר לאותה התמונה הישנה שהייתה שם. לא אכפת לי שזה היה שם במקום ההוא, בהתכנסות כזאת, אני לא מסתכל עכשיו על זה. זה אמנם יקר לי, זה בכל זאת חלק יפה מהחיים, אבל אני עכשיו רוצה לעבד את זה למצב הנוכחי שלי. שכבר עברו כמה שעות, השתניתי, יצאתי מהמקום, הייתי כבר בחזרה לאותה השגרה, אני רוצה שהשגרה הזאת תעלה רמה. ולכן אני עכשיו כאילו חוזר לאותה ההתפעלות שהייתה לי, אבל כדי להעלות אותה לרמה של העביות של היום.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 28.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תפיסה מערכתית
הזיכרונות מהמדבר…
לחיות את העבר, כדי לפסוע אל העתיד