קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הרב"ש, שלבי הסולם, "הצורך לאהבת חברים": "יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים, היות והדעות והמחשבות עוברים מאחד לשני על ידי הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני, ועל ידי זה יש לכל אחד כוח של כל החברה, לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה".
כשילדים קטנים נמצאים ביחד, הם לומדים זה מזה וסופגים זה מזה דברים טובים. למען האמת, לפעמים הם גם "מדביקים" זה את זה בדברים רעים, ובכלל, אם אדם חולה, אז הוא מדביק את האחרים.
האם יכול להיות שזה קורה גם בקבוצה? בשביל מה אני צריך את זה? האם לא יותר טוב שאשאר בבית?
יש בינינו גם כאלה שחושבים שעדיף שהילדים ישבו בבית, מחוץ לסביבה של בני גילם, על אף שזה מנוגד לחלוטין לכיוון שלנו. ודאי שאנחנו מקבלים מהסביבה גם דברים טובים וגם דברים רעים. אין בכך כל ספק, אבל האדם לא יכול לגדול בלי שני הדברים.
ולכן "יש סגולה מיוחדת בדיבוק חברים", אם כמובן זאת לא חברה של פושעים או מושב לצים. נאמר שפיזור רשעים טוב להם וטוב לעולם. אבל אנחנו מדברים על אלה שרוצים להגיע לדבקות בבורא, במקרה כזה, הדבקות, הדיבוק ביניהם הוא רק לטובתם.
בקשר ההדדי שלנו אנחנו רוצים לגלות את הכוח העליון, את כוח ההשפעה והאהבה. ואם נגלה אותו בינינו, לפי חוק השתוות הצורה, אז נגלה את השורש שלו, את הבורא.
"הדעות והמחשבות עוברים מאחד לשני", אם אנחנו נמצאים במידה כלשהי בדבקות, בחיבור. "לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני", וזה הדבר העיקרי. כי אני זקוק דווקא לכוחות של החברים. לבד לאף אחד אין כוחות כדי להשיג את הרוחניות. מי שיושב לבד ולא מתקשר עם האחרים, יש לו בעיה. יכול להיות שהוא שומע דיבורים על איחוד, אך הוא אינו פועל ולא מבצע אותם. רבים שומעים, אך עדיין לא שומעים, לא מתחברים לפעולה.
"אני מבין שזה נחוץ, שאין ברירה אחרת, אבל משהו בפנים עוצר אותי. אני לא יודע מה לעשות, אני עושה "שמיניות באוויר", מתקרב מאוד, ושוב נסוג". לכל אחד יש את המחסום הנפשי הפנימי החזק הזה. אף אחד אינו יכול לגשת לאחר בקלות.
הקלות החיצונית אינה משקפת כלל את מה שקורה בפנים. אדם שקל לו להתחבק עם החברים עוד יגלה שזה למעשה קשה מאוד. ישנם אנשים שהם חבר'מנים, מתקשרים, באים בקלות במגע ומשוחחים עם כולם בקלות. אבל למעשה, הם אפילו לא מתארים לעצמם מה זה חיבור פנימי.
ולכן צריכים להבין שמדובר על עבודת איחוד פנימית. ואפילו אם היא מאוד קשה, דווקא בזכות זה האדם מתחיל לקבל כוחות רוחניים מכל החברים. ועל זה כותב הרב"ש: "לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני, ועל ידי זה יש לכל אחד כוח של כל החברה". כשאני נכלל בקבוצה, אני רוכש את הכוח שלה. אם עכשיו היה לי את הכוח האמיתי של הקבוצה שלנו, אפילו גרם אחד מכל אחד, זה כבר היה הרווח הנקי שלי.
ולכן, "הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כוחות של כל החברה", שבה הוא נכלל. כל אחד משתווה עם כל הקבוצה בכוחו. ואחר כך אנחנו שוב מתחברים, ולא סתם מחברים או מכפילים את הכוחות שלנו, אלא מעלים אותם באותה החזקה שהשגנו, לדוגמא, אלף בחזקת אלף. בצורה כזאת זה כבר לא סתם כוח, אלא עוצמה של "פיצוץ אטומי".
מתוך שיעור הכנה לכנס הערבה, 19.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גשר של אהבה מעל התהום של האגואיזם
לשחק שאני למטה
לחייך לחברים
