לשקוע בתוך האור

החברים מתחברים למטרה אחת. יחד איתם אני כל הזמן בודק מהי המטרה שלנו ואיך להשיג אותה בחיבור. זה לא שקודם כל אנחנו מתחברים, ואחר כך אנחנו משתוקקים למטרה. היא לא נמצאת איפשהו מבחוץ, ואנחנו לא מחפשים אותה כמו גדוד קומנדו (הצבע הירוק). לא, המטרה מושגת בחיבור שלנו (הצבע האדום). אנחנו יחד, ואנחנו מגיעים לכזאת דבקות בינינו, עד שהמטרה מתגלה בפנים. ודווקא בדבקות שלנו, בהתאם לחוק השתוות הצורה, אנחנו מגלים את הבורא.

מדרגות ההתקדמות מלובשות זו בתוך זו, וכל צעד שלנו מכוון פנימה. לכן חכמת הקבלה נקראת "פנימיות התורה".

הרצון האגואיסטי שלנו הוא כמו נקודות שחורות, ואנחנו בונים את החיבור למעלה מהדעת, בעזרת המאור המחזיר למוטב. גם האור עצמו נמצא בפנים, בתוכנו, והוא נקרא "מקיף" לא מפני שהוא נשפך מאיפשהו מבחוץ, אלא מפני שהוא מגיע ממדרגה עליונה יותר, כלומר מבפנים. הוא מחבר אותנו, ובדומה לענן שמכסה את העמק, הוא ממלא את החלל של הקשר ההדדי בינינו. ואז אנחנו מרגישים את עצמנו כמו קרוטונים בתוך מרק. אנחנו כביכול פוסעים לתוך הערפל, נכנסים לתוך המים, שוקעים בתוך הסמיכות של הרגש המשותף. ובתוכו אנחנו מגלים את השורש שנמצא שם, את הבורא ואת הדבקות בו.

ולכן הכול נמצא בפנים. מבחוץ אין שום דבר.

מתוך שיעור הכנה לכנס הערבה, 19.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
גשר של אהבה מעל התהום של האגואיזם
עטופים בענן של איחוד
125 גשרים ממני לבורא