אין יותר מרחקים

שאלה: פתאום הבנתי שאנחנו כל יום בכנס. האם זהו "האור המקיף"? איך אפשר להעביר אותו לחברים שמפוזרים בכל רחבי העולם?

תשובתי: כולם מקושרים הדדית והם מרגישים את זה. אני נמצא בקשר עם המון אנשים, והם מספרים על התפעלות חזקה ביותר, על תקוות גדולות, על הדאגה, על הכוונות… וזה טוב.

אני מרוצה מהגישה הרצינית שלנו למה שמצפה לנו. זה לא דומה לכנסים הקודמים. היום הם מקבלים אופי שונה לחלוטין. זוהי עבודה קשה, כולל גם בזמן ההכנה. אנחנו צריכים להשקיע מאמצים גדולים ורציניים מאוד, שמטילים עלינו אחריות מיוחדת. הכנס הופך יותר ויותר ליגיעה במקום לבילוי, ואני מאוד שמח על כך.

כל אחד מרגיש את זה. מאות חברים מחו"ל מגיעים לשלושת ימי הכנס בערבה. והעניין כאן הוא לא במספר הימים, אלא באיכות, במהות הפעולה המיועדת. אני מאוד מתפעל ומתרגש מהתגובה הזאת. נשאר עוד שבוע, וצריך לנצל אותו להכנה. אנחנו צריכים לאסוף את כל התקוות, בצורה מבוררת ככל היותר.

למעשה, לא הנוכחות הפיזית היא שחשובה. לא משנה היכן החברים יימצאו – הם ישתדלו לתפוס את התדר הכללי, והם לא יצטרכו לקנות כרטיסים למטוס. גם כך כולנו נרגיש שהתאספנו במקום אחד, כי "מקום" הוא רצון. אם הוא באמת אחד, אתה בכלל לא תרגיש את המרחק הפיזי. אתה תשכח מהגוף, כפי שאתה שוכח ממנו בפסגות התפעלות נדירות, כשנשארת רק הרוח.

אני מאוד מקווה שנתחבר, ונפסיק להיות תלויים בקילומטרים שמפרידים בין הגופים שלנו. מכל נקודה בעולם אתה יכול לרקוד יחד איתנו במדבר ולהיות איתנו בלב ונפש. זה באמת כך. אין מרחקים. הכול נקבע על ידי הרצון.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות, 15.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לקחת יחד את התרופה
ההתקפה כבר החלה
המקום שאינו קיים על המפה